קדמיה חמריה
שבת נא ע"ב - נב ע"א
"לוי בריה דרב הונא בר חייא, ורבה בר רב הונא הוו קאזלי באורחא. קדמיה חמריה דלוי לחמרא דרבה בר רב הונא, חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא. אמר {לוי}: אימא ליה מילתא כי היכי דתייב דעתיה. אמר ליה: חמור שעסקיו רעים כגון זה, מהו לצאת בפרומביא בשבת? אמר ליה: הכי אמר אבוך משמיה דשמואל: הלכה כחנניא".
פירש רש"י:
"חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא - שהיה גדול, וכסבור שעשה מדעת.
דאיתותב דעתיה - להודיעו שלא נתכוונתי".
קשה, ומה בכך אם חמורו של לוי קדם מעט? יוכל לוי להקפיד מעתה שחמורו לא יקדים, וממילא יבין רבה שלא עשה לוי מדעת.
ועוד קשה, הכיצד חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא, הלא דוקא בו בחר רבא במסכת מועד קטן דף כח ע"א כדוגמא לענוותן, והיה מתפלל להדמות לו. הייתכן שדוקא הוא זה שייפגע מענין קטנוני שכזה?
ואמנם בכת"י רומי לא מוזכר שחלשא דעתיה דרבה בר רב הונא.
ולכת"י שחלשא דעתיה יש לפרש שרבה בר רב הונא ידע שהחמור הוא שקדם מבלי דעת. ודוקא משום כך נצטער כי ראה בכך אות וסימן מהשמים שלוי שעתה קטן הוא ממנו, עתיד לעלות עליו בחכמה, ויגיע עת שלוי ילך בראש ורבה יהיה נסרך אחריו כתלמיד.
לכן שאלו לוי בענין חמור שעסקיו רעים, ורבה שהיה רבו ענהו את מה שלמד בעצמו מאביו של לוי. והבין רבה מכך שאמנם גדול הוא מלוי, אבל דוקא בענין חמורים רבה הוא שלמד מאביו של לוי וצריך לנהוג בו כבוד כרבו, ומתוך כך גם בבנו ממלא מקום אבותיו, "יורש כרעיה דאבוה" (מסכת עירובין דף ע ע"ב). ולכן דוקא החמור הוא שקדם לכבד את לוי כרב.
וכך מצינו בתוספות מסכת בבא בתרא דף י ע"ב ד"ה עליונים, שהביא קבלה רב מפי רב מהגאונים, ששמואל רבו של רב יהודה נחשב בעולם האמת לתלמידו, משום שלמד ממנו דבר אחד – את החובה להזדקק לצווחת הדל, גם אם אינו ראש הממונים על בית הדין.
וכך הוא במסכת בבא מציעא דף לג ע"א:
"רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת - זה הוא רבו.
אמר רבא: כגון רב סחורה, דאסברן זוהמא ליסטרון.
שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון".
