אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"שנשתנו לו סדרי בראשית"
האם יש בעריכת ביטוח חיים משום חסרון במידת הביטחון?
שבת נג ע"ב
מקצוע הביטוח בגלגוליו השונים הינו עתיק מאוד, והוא מעורר דיונים רבים בספרי השו"ת של רבותינו האחרונים. תחילה בנוגע לדיני תורה שונים בנוגעים לביטוחים שערכו סוכנים יהודים לסוחרים יהודים וקשורים היו במסחר הימי, ובמאה וחמישים השנים האחרונות בעיקר בכל הנוגע לתוכניות חסכון, ביטוח חיים ופנסיה.
עיקר השאלה בנוגע לביטוח פנסיוני וביטוח חיים מתבססת לפי דבריו של ה"חובות הלבבות" (בפתיחה לשער הבטחון) "מי שאיננו בוטח בא-להים בוטח בזולתו, ומי שבוטח בזולת ה' מסיר הא-להים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו..." ואם כן שמא אף הרוכש לעצמו תוכנית ביטוח - כזו שתעניק לו פנסיה לעת זקנה או לחלופין סכום ליורשיו באם חלילה ימות בלא עת, נחשב כמי שמסיר את בטחונו מהקב"ה ומעמידו על חברות הביטוח, ואולי נכלל אדם זה בכלל אלו שאמר עליהם הכתוב (ירמיה יז, ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו".
אחד מן הראשונים המתייחס לשאלה זו הוא הגאון רבי אליעזר דויטש בעל שו"ת "פרי השדה" ומגדולי הפוסקים בהונגריה. מציג השאלה ("פרי השדה" ב, מד) מביא בעצמו ראיה מקורית לכך שהתחשבות במצב החיים אינה משום חסרון בביטחון מדברי התוספות בתחילת פרק האיש מקדש (קידושין מא, א אסור לאדם) שם מביאים תוספות שמן הגמרא נראה כי אין לקדש את בתו קטנה כי אם נערה או בוגרת, אבל "ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניה שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם" - והרי ראיה מפורשת מדברי התוספות, כי אם יש לאדם כעת כדי לתת נדוניה לבתו והוא ממהר לקדשה, אין נחשב חששו - שמא לא יהיה לו לאחר זמן, כחוסר בטחון בה'.
בעל פרי השדה מקבל ראיה זו, והוא מבאר כי דברי הפסוק "ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו'" נאמרים רק לגבי מי ששם את מבטחו רק על האדם, אבל מי שמאמין שהקב"ה הוא סבת כל הסבות והוא שמסובב את כל העולם, אין זה מניעת בטחון אם פועל לדאוג לעצמו או ליורשיו - בדרך הטבע המקובלת. והוא מוסיף שעצם ההמצאה של ביטוח הרי היא בעצמה מדרכי ה' בעולם.
ואכן, התקבלה דעתו של בעל פרי השדה אצל כל האחרונים, ומרן הגאון רבי משה פיינשטיין שנדרש אליה (אגרות משה אורח חיים ב, קיא) לפני כיובל שנים מצטרף לדעה זו, בנוגע לביטוח פנסיוני באשר השואל מעלה שאולי אין זה מדרכי הבטחון שהאדם ידאג לעצמו לימי הפנסיה או לזמן שאחרי פטירתו שהרי הקב"ה בידו להעשירו בכל עת.
אלא שהגר"מ מביא ראיה מסוגייתנו שלא כך - ואדרבה. לפנינו בסוגיא מובא על אדם שהשתנו עבורו דרכי הטבע כדי שיוכל לזון את בנו שאמו נפטרה בלידתו, ואמר אביי "כמה גרוע אדם זה שהשתנו לו סדרי בראשית", ומשום שגנאי הוא לו שהשתנה עבורו הטבע ולא ניתן לו משמים כסף שיוכל לזון את בנו בדרך הטבע.
"ואם כן כשרוצה להשאיר לזקנותו ולירושה הרי צריך שה' יתברך ישפיע לו ממה שעושה יותר מכפי הראוי בדרך הרגיל שהוא כעין דרך נס שאולי אינו זוכה וגם אינו מן הראוי כדלעיל, ולכן כיון שה' יתברך נתן דעה בדורות האחרונים שיהיה עסק זה של אינשורענס (- ביטוח) בעולם שהוא השארה לזקנותו ולירושה בדרך טבעי, הוא דבר טוב וראוי גם לאנשים כשרים יראי השי"ת ובוטחים רק על השי"ת שהוא הנותן עצה למיקני נכסין, דגם מי שקונה אינשורענס הוא נמי עצת השי"ת למיקני אינשורענס ובוטח על השי"ת שיוכל לשלם בהגיע הזמן בכל שנה וזהו הבטחון שאנו מחוייבין, וכן הוא באינשורענס של שריפה וגניבה והאינשורענס של הקארס ( - ביטוח לרכב) שכל אלו הוא דבר שאין בזה שום חסרון לעניין הבטחון וכמו שנהגו היתר כל העולם אף יראי השי"ת ביותר".
ובעניין זה בנותן טעם להביא את אשר מפורסם משמו של הגה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א בנוגע לנידון זה, כי לא רק שאין חסרון בטחון בעשיית ביטוח חיים אלא אדרבה יש בזה משום סגולה לאריכות ימים, שכיון שבעלי חברות הביטוח הם עשירים ובעלי מזל מוצלח, הרי שמזלם יגרום להם שפלוני שעשה אצלם ביטוח חיים לא ימות בלא עת, כדי שלא יפסידו ממון בגללו, ומזלם יביא לו אריכות ימים...
