חוץ מן הנר הדולק בשבת
שבת מו ע"ב - מז ע"א
"רמי ליה אביי לרב יוסף: מי אמר רבי שמעון כבתה מותר לטלטלה, כבתה - אין, לא כבתה – לא; מאי טעמא - דילמא בהדי דנקיט לה כבתה? הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: דבר שאין מתכוין מותר!".
וקשה, למה לא הזכירו לאורך כל הסוגיה הסבר פשוט בדברי רבי שמעון, שכיון שמטלטל את הנר הדולק אי אפשר שלא ישתלהב פורתא, ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות!
ואמנם כתב הצל"ח שלא התיר רבי שמעון אלא טלטול בנחת שאין בו פסיק רישיה של מדליק או מכבה. אך קשה, וכי רחוק לומר שרבי שמעון גזר טלטול בנחת אטו טלטול רגיל?! ועוד שלהדיא אמר אביי בתחילת הסוגיה: "מאי טעמא - דילמא בהדי דנקיט לה כבתה", הרי שלא התיר רבי שמעון רק בטלטול בנחת, ובהמשך הסוגיה לא חזרה בה הגמרא מקביעה זו.
אלא שמכאן ראיה למה שהביא המשנה ברורה סימן שיד ס"ק יא בשם המ"א והגר"א שגם בפסיק רישיה קיים היתר, כאשר אינו מתכוין ואין צריך לגופה והוא גם כן מקלקל, וגם הוא כלאחר יד, שהמלאכה ממילא נעשית.
כלומר, שטעם פסיק רישיה הוא שאינו יכול לטעון שאינו מכוין, שהרי כולם מכוונים באופן כזה. ואולם באופן שאין דרך בני אדם להתכוין לאותה תוצאה צדדית, אין איסור משום פסיק רישיה.
