סקר
אמשיך ללמוד יבמות במסגרת הדף היומי:
כדי לסיים את יבמות
למרות מסכת יבמות
רק אם אמצא חומרי עזר
אחכה לכתובות


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא – חבוש מאורך

 

"אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב).

פירוש: אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא [מי שמריח באתרוג או בחבוש] אומר: ברוך שנתן ריח טוב בפירות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: חבוש מאורך      שם באנגלית: Quince      שם מדעי: Cydonia oblonga

שם נרדף במקורות: פריש, חבושא, חובשין, עובשין, אספרגל      שמות בשפות אחרות:  ערבית - ספרג'ל


הנושא המרכזי: לזיהוי החבוש


רוב המפרשים והחוקרים מזהים את החבוש כפרי הנקרא כך גם בעברית בת זמננו וכפרי הנקרא בשם פריש בספרות חז"ל. השם חבושא לפרי זה קיים גם בסורית. מפרש כאן רש"י: "חבושין - קודוניי"ש בלעז". בשבת (מה ע"א) אנו מוצאים: "... וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות". שם נכתב ברש"י: "חבושין - קויינ"ץ". בשני המקומות גורס ד"ר משה קטן (1): קודוינץ (codoinz) = חבושים. הלעז בגרסת רש"י בשבת שלפנינו זהה לחלוטין לשם החבוש באנגלית. מקור השם חבוש הוא אולי בגלל המעטה הפלומתי (2) שנראה כ"חובש" את הפרי (בדומה ל"חבוש בבית האסורים") או אולי בגלל תכונת הפרי לגרום לעצירות (חבש = עצר).

משני מקורות בבבלי ניתן לקבל רמזים לזהותו של החבוש:

א. בסוגייתנו אנו לומדים שהחבוש מפיץ ריח נעים בדומה לאתרוג ותאור זה אכן הולם את פרי החבוש. בגלל ריחו החזק ממליצים שלא לאחסן אותו עם פירות אחרים משום שריח זה פוגע בטעמם וריחם. המתיישבים הראשונים באמריקה השתמשו בחבושים בעיקר כדי לבסם את חדריהם. 
ב. תמיכה אפשרית נוספת ניתן למצוא בספור המובא בסנהדרין (לט, ע"א): "אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: כתיב מונה מספר לכוכבים, מאי רבותיה? אנא מצינא למימנא כוכבי! אייתי חבושי שדינהו בארבילא, וקא מהדר להו, אמר ליה מנינהו! אמר ליה: אוקמינהו! אמר ליה: רקיע נמי הכי הדרא" (3). ניתן להניח שרבן גמליאל טלטל בנפה דווקא חבושים משום שהם פירות גדולים במיוחד על מנת להדגיש את גדולת ה' המונה אפילו את הכוכבים הנראים לעיננו קטנים. על גדלו של החבוש ניתן לעמוד גם מתוך השוואתו לאתרוג ורימון בתוספתא בסוכה (פ"ב הלכה ט'): "אם אין לו אתרוג לא יטול עמו לא רמון פריש ולא דבר אחר וכו'". 

הזיהוי המקובל לחבוש עשוי לתרום להבנת התוספתא בתרומות (פ"ז הלכה י"ג): "מים שהדיח בהן עובטין ודרמסקניות לחולה אין בהן משום גלוי" (ליברמן). בכת"י ערפורט הגירסה היא "חובשין ודרמסקין". הרמב"ם (הלכות רוצח, פי"א הלכה ט') פוסק כהלכה זו וכנראה גורס גם הוא חובשין: "... וכן מים שהדיח בהן פרישים ודרמוסקין לחולה אסורין משום גילוי". בפיהמ"ש (כלאים, פ"א מ"ד) הוא כותב: "ופרישין - אלספרג'ל" שהוא שמו של החבוש בערבית. בהערה 95 ב"תוספתא כפשוטה" (שם, עמ' 413) מצויין שהאות "ט" במילה "עובטין" מחוקה וייתכן אם כן שגם על פי כת"י שלפנינו נכתב "עובשין" כלומר "חובשין" ("ע" ו"ח" מתחלפות). בהלכות ברכות (פ"ט הלכה א') כתב הרמב"ם: "... ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות וכו'". סביר להניח שהוא מתייחס לחבוש הדומה לתפוח ולא לתפוח עץ (4) משום שברור מאליו שאין הדחת תפוח עץ גורמת לשינויים בטעם וצבע המים. מאידך גיסא הדחה של חבוש גורמת להסרת כסות הפלומה ושינוי בטעם המים וכמו שהדחת שזיפים (דורמסקין) מתבטאת בשינוי בצבע המים.

מאמר חז"ל שעדיין לא מצאתי לו הסבר מניח את הדעת הוא דברי אביי בכתובות (ס ע"ב) המונה את החבוש כמזיק לחלב  מניקה: "... לא תאכל עמו דברים הרעים. מאי נינהו? א"ר כהנא: כגון כשות וחזיז, ודגים קטנים ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושא".
 

החבוש כפריש

רוב אזכוריו של החבוש בספרות חז"ל הם תחת השם פריש. בירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד) מצאנו: "פרישין. אמר רבי יונה אספרלגין, ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא מין זה בלבד". איספרגל בארמית וסורית הוא החבוש ובערבית ספרג'ל. ייחודו של החבוש הוא אכן בכך שהדרך העיקרית לאכילת רוב הזנים היא על ידי בישול בקדירה. אמנם החבושים הגדלים כיום בישראל ניתנים לאכילה ללא בישול אולם רוב זני החבושים קשים, חמוצים ומרירים מכדי לאוכלם נא. ייתכן והגמרא בשבת (מה ע"א) מתייחסת לזן אכיל ללא בישול: "היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות. בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין, לא יאכל עד שיזמין. וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות". 

במשנה בכלאים (פ"א מ"ד) הפריש נמנה עם מינים נוספים ממשפחת הוורדניים שאינם כלאים זה בזה: " ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה התפוח והחזרד הפרסקים והשקדין והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". בירושלמי (כלאים, פ"א דף כז טור א /ה"ד) מובאת מחלוקת האם כל ארבעת המינים אינם כלאים זה בזה או שהם נמנו כזוגות: "... שלמן בר לוי אחוי דזבדי בר לוי בשם רבי יהושע בן לוי כולהון זוגות זוגות רב אמר כולהון מין אחד מתניתא פליגא על רב, דתני אף הבכיים וכו'". מפרש הריבמ"ץ במשנה (שם): "והפרישין - ירושלמי א"ר יוחנן ספרגלים, ולמה נקרא שמן פרישין, שאין לך פריש לקדירה אלא זה בלבד, ובלעז קוטוניי, לש' יווני קידוניא" (נזכיר ששמו של החבוש בלטינית Cydonia oblonga). רע"ב מפרש: "פרישים - הם חבושים בערבי ספרג"ל ובלע"ז קודוניי"ש".

לחבושים כסות פלומתית הנושרת עם ההבשלה ולכן משלב זה הם מתחייבים במעשרות: "... האגסים והקרוסטומלין והפרישים והעוזרדים משיקרחו וכל הלבנים משיקרחו וכו'" (מעשרות, פ"א מ"ג). מפרש הריבמ"ץ: "וכל הלבנים, כגון התפוחין, משיקרחו - א"ר חננא בר פפא משיעשו קרחות קרחות לבנות, פירוש דרך אילו הפירות כשהן בוסר מכוסים כמו מחזזית כמו נוצה, וכשמתחילין להתבשל מתקרחין מעט מעט מאותו השיעור ומתלבנין, ובגמר בישולן נופל הכל, והן לבנים". בלשון מעט שונה גם הרמב"ם בפיהמ"ש: "משיקרחו, משיהא בהן בהרות לבנות, וזה נעשה בהן כשתסור הכישות מעליהן לפיכך אמר משיקרחו, נגזר מן קרחת שהיא נשירת השערות מן הראש וכו'". 

קושי משמעותי בזיהוי הפריש עם החבוש הוא בכך שעל פי המשנה בכלאים (שם) הפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה למרות הפרשי הגודל הקיצוניים בין פרי החבוש ופרי העוזרר. שאלה זו נשאלה על ידי הר"ש משאנ"ץ (כלאים, פ"א מ"ד): "עוזרדין - מפרש בפרק כיצד מברכין אמרי טולשי ואמרי קונעיש, ופרישין קודונייץ וזה אי אפשר דלא דמי אהדדי כלל ופשיטא שהן כלאים זה בזה". הר"ש מצטט את הגמרא בברכות (מ ע"ב) האומרת "עוזרדין – טולשי" תוך כדי תרגום ל"קונעיש" שהוא העוזרר. לדעת י. פליקס למרות הפרשי הגודל הם נחשבים כמין אחד אולי בגלל הדמיון במבנה והסברה שהחבוש בעל הפרי הגדול הוא פיתוח תרבותי של פרי העוזרר הקטן.

 

     
חבוש  מאורך - פריחה          צילם:  Manfred Heyde   חבוש מאורך           צילום:  Conrad Nutschan

 
 


(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) החבושים המצויים בשוק בימינו חסרים את פלומה זו או משום שהם מזן שונה או משום שהם עברו ניקוי לקראת השיווק.
(3) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: כְּתִיב [נאמר] בשבחי ה' "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לכולם שמות יקרא" (תהלים קמז, ד), מַאי רְבוּתֵיהּ [מה גדולתו]? אֲנָא מָצֵינָא לְמִימְנָא כּוֹכָבֵי [אני יכול למנות את הכוכבים]! אַיְיתִי חַבּוּשֵׁי, שָׁדֵינְהוּ בְּאַרְבִּילָא, וְקָא מְהַדַּר לְהוּ [הביא רבן גמליאל חבושים, שם אותם בנפה, ובחש בהם], אָמַר לֵיהּ [לו] לקיסר מְנֵינְהוּ [מנה אותם]! אָמַר לֵיהּ [לו]: אוֹקְמִינְהוּ [העמד אותם] ואוכל למנותם, אָמַר לֵיהּ [לו]: הרָקִיעַ נַמִי הָכִי הָדְרָא [גם כן כך הוא מסתובב], ולכן אין אתה יכול למנות את הכוכבים שבו.
(4) הדמיון בין שני הפירות מסביר את השימוש בשם תפוח גם לחבוש.

 

 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 219-222)

לעיון נוסף:

חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 126-129).
 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים  | רשימת תפוצה | הקדשה  | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר