דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף מד
עמוד א
רש"י ד"ה לדברי המתיר. ר' מאיר המתיר בנר ישן: אוסר. בהאי דמוקצה מחמת איסור כדקתני לעיל חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת: לדברי האוסר. רבי יהודה האוסר בנר ישן של חרס התם הוא דמאיס אבל הכא שרי ולית ליה מוקצה מחמת איסור:
עיין בתוס' ד"ה לדברי המתיר אסור. פי' בקונטרס לדברי ר' מאיר וא''ת מאי קמ''ל הא בהדיא קאסר ר' מאיר נר שהדליקו בה באותו שבת וכו', תוס' מקשה על רש"י בהו"א של הגמרא מה היה חידוש של רב זירא כי הרי אסר בהדיא וכו' ותוס' מתרץ שבהו"א של הגמרא המתיר הכוונה לר' שמעון וכו', והמדייק בדברי רש"י יראה שגם רש"י לא מתעלם מכך שדבר זה נכתב בהדיא – אלא אף מציין זאת לאחר שהסביר מי הוא לדבריו - המתיר, שזה ר' מאיר, מוסיף רש"י בד"ה אוסר וכו' דקתני לעיל חוץ מן הנר וכו', ולאחר מכן מסביר בד"ה לדברי האוסר את נקודת החידוש שבדברי רב זירא כפי שנלמד בהו"א של הגמרא, התם הוא דמאיס אבל הכא שרי, וקושית תוס' על רש"י מסתלקת מאליה כי לא תמיד החידוש הוא בכל חלקי הדין שנאמרו במשפטו של רב זירא, כי הרבה פעמים אנו מוצאים גם במשניות שנאמרו משפטים שחלקם מיותרים לכאורה, אלא שנאמרו בדרך זאת על מנת שיואיל לזיכרון ואף כאן רב זירא אמר את משפטו בכעין חריזה ומשחק מילים לדברי המתיר – אסור, לדברי האוסר - מותר.
