למימרינהו בניחותא, דליקבלינהו מיניה
שבת לד ע"א
"אמר רבה בר רב הונא: אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו', צריך למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלינהו מיניה.
אמר רב אשי: אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא, וקיימתי מסברא".
מה פירוש: "כי היכי דליקבלינהו מיניה"? וכי לא יקבלו ממנו גם אם יאמר בתקיפות? אדרבה, כך גם יחששו מלסרב לו, שהרי קיים חשש שמא יפשעו ולא יזדרזו לבצע את דבריו, כדברי רש"י.
אלא שביאר הגר"א במשלי פרק כב פסוק ו:
"חנוך לנער על פי דרכו – דרך מזלו וטבעו, כן תחנכהו לעשות מצות ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה. אבל כאשר תעבירהו על מזלו, עתה – ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צוארו – יסור מזה".
וכך הם גם דברי רבה בר רב הונא: אם תנהג בתקיפות, לעשות – אמנם יעשו הם את דבריך. אולם רצוי שגם יקבלו עליהם מדעתם לעשות מרצונם הם. וכך גם כשלא תהיה בביתך תדע שיעשו כרצונך. כגון רבי זירא שלא היה בביתו בזמן הדלקת נרות חנוכה, לעיל בדף כג ע"א. וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא (איוב ה, כד).
עוד צריך ביאור,
איזו רבותא בא רב אשי ללמדנו בכך שכיוון לדעת רבה בר רב הונא?
אמנם רב אשי לא נהג לחדש שמועות והנהגות רבות כרבה בר רב הונא אלא עסק בעיקר בקושיות ותירוצים בהוויות הסוגיות. אבל גם הוא היה אמורא חשוב ביותר, ונמצא שחידש הנהגות, כגון במסכת תענית דף ד ע"א: "ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל - אינו תלמיד חכם, שנאמר (ירמיהו כ"ג) וכפטיש יפצץ סלע". ובמסכת קידושין דף לב ע"ב: "אמר רב אשי: אפילו למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, נשיא שמחל על כבודו - אין כבודו מחול". ומה בכך אם כיוון לדעת רבה בר רב הונא, הרי סוף סוף כבר קדמו רבה בר רב הונא בכך.
אלא שהקשה הגר"א בספר אמרי נועם על מסכת ברכות, הכיצד אמר המלאך לאברהם אחר העקידה: (בראשית כב, יב) כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. מדוע רק עתה? וכי לא היה אברהם צדיק גם מקודם, והלא עמד בתשעה נסיונות, ומפורסמים היו מעשי חסדיו!
ותירץ, שכשהאדם נוהג במדה אחת אין הכרח לומר שהוא צדיק, אלא יתכן שכך הוא טבעו. ורק בעקידה שעשה מצוה המצריכה מידת אכזריות, שרצה בכל אוות נפשו לקיים מצות הבורא ולשחוט את בנו יחידו אשר בו תלוי כל חיותו, רק עתה נשלם וניכר שהוא צדיק גמור.
כמו כן אצלנו,
רבה בר רב הונא היה מפורסם במידת ענוותנותו, כמבואר בקישור הזה, ובקישור הלזה. חידושו של רבה בר רב הונא למימרינהו בניחותא היה טבעי עבורו, ממילא כך היתה דרכו. בעוד שההנהגות דלעיל שקבע רב אשי עוסקות דוקא בחשיבות שמירת כבוד הנשיא והנהגת תלמיד חכם בקשיחות, והוא עצמו מלך כמנהיג וראש ישיבה קרוב לששים שנה (איגרת רב שרירא גאון קד). למרות זאת בא וחידש רב אשי: "וקיימתי מסברא" – שהשכל והסברא הם המחייבים שכך יש לאדם לנהוג, ובלא התחשבות באופיו הטבעי.
