דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף לג

עמוד א

רש"י ד"ה דאכלן ולא עבדן. ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול:
מאחר והרעב נגזר על כולם הן על הנשים והן על האנשים הוזקק רש"י לומר דגם האנשים נכשלים בגזל.

רש"י ד"ה חילול השם. אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא השם מתחלל נעשה דבריו חולין:
מרש"י כאן נראה דחילול השם שייך רק באדם גדול שלומדין הימנו, ואין אומרים על כל עבירה שאדם עובר שזה חילול השם, והרמב"ם (הלכות תשובה) סובר שבכל עבירה יש חילול ה', עוד נראה ברש"י שאומר בלשון "איו נזהר במעשיו" ומכאן שלאו דווקא שעובר עבירה ממש וכמו שכתוב במסכת יומא (דף פ"ו עמוד א') היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא. אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר.

רש"י ד"ה זעום ה' יפול שם. זעם של הקב''ה הוא שורה שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של הקב''ה:
רש"י מפרש כאן את חציו השני של הפסוק שוחה עמוקה פי זרות (שנאמר בגמרה שמעמיקים גהינם למדבר זרות) זעום ה' יפול שם, שגם השומע לדברי זרות הרי שהוא קרוי זעומו של הקב"ה ועליו יחול ג"כ זעמו של הקב"ה הנמצא שם בסביבת דובר זרות, וצ"ל איך רואים מהפסוק שהשומע נקרא זעום ה', ואולי אפשר לומר שזעם הוא דבר השייך בשתיקה ואינו מלווה בפעולה, ע"כ על שתיקה זו כשאדם שומע דברי זרות ושותק ואינו מוחה ונוח לו לשמוע דברים אלו, הרי שגורם לזעם להקב"ה ונקרא זעומו של הקב"ה.

רש"י ד"ה והא רבא דאמר. כלומר למה חש בו והא לא הרעיב את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות (דף סד:) צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא:
רש"י מסביר שמזה שרבא אמר בלשון זה ידענה ביה בנחמני מכלל דהמרעיב וכו' נראה שהיות ורבא אמר ידענה ביה בנחמני ולא אמר באביי, סימן שזה היה רע בעיניו וע"כ קרא את שמו המקורי שהרי היה אביי יתום מאב ואם, וגדל אצל דודו רבה בר נחמני שהיה עני מרוד ובביתו אפילו לחם שעורים לא היה מצוי (מועד קטן כ"ח ע"א).
 

עמוד ב

רש"י ד"ה בעון בטול תורה. דענוש נמי מיתה כדאמרן מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו ימיכם הא אם לא תלמדו יתמעטו:
בעמוד הקודם בגמרא למדנו שבעוון ביטול תורה חרב בא לעולם, וזה יותר בכללות, שמתים אנשים ונשים, וכאן הגמרא מדבר על מיתה לאדם עצמו המבטל תורה.

רש"י ד"ה נשים יוכיחו. שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן: תינוקות יוכיחו. שאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים: של בית רבן. לא בטלין ולא מבטלין: רש"י כותב שנשים אינם מצוות על דברי תורה(זה לימוד תורה כמו לשון הפסוק ושמתם את דברי אלה) וזה כתוב באותם פסוקים שכתוב למען ירבו ימיכם וכו' (עיין במסכת קידושין דף לד עמוד א) , ובתינוקות יוכיחו רש"י כותב שאינם בני לימוד ומדובר על בנים קטנים שאינם יודעים לכאורה אפילו לדבר ואינם שייכים בלימוד, ומכאן אולי אפשר ללמוד משינוי הלשון לגבי נשים שכתב לימוד תורה בלשון דברי תורה וכתב שאינן מצוות, ובתינוקות כתב שאינם בני לימוד, שנשים יכולות ללמוד תורה את הדברים והמצוות שהם חייבים בהן, ולגבי תינוקות של בית רבן רש"י השמיט את המילה תינוקות, כי מדבריו נראה שמדובר אפילו בגדולים יותר ששייך בהם עצמם ביטול תורה, וכתב רש"י לא בטלין - הן עצמם ולא מבטלין – את הוריהם, ומכאן שילדים חייבים בלימוד תורה מקטנותם.

רש"י ד"ה וקמצווחו ליה. לר' שמעון שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן:
רש"י מוסיף בהסברו שהדמעות מלוחות ומכאיבין את המכה "בתחלתן", ונראה שיש כאן הסבר איך הגיעו הדמעות שבכה רבי פינחס בן יאיר לפצעיו של הרשב"י אם לא שהוא קירב עצמו בכוונה שיטפטפו דמעותיו על הרשב"י כי מליחות הדמעות מחטא ומרפא את הפצע וע"כ כתב בתחלתן שלאחר מכן זה מפסיק לצרוב, כי הפצע מתחיל תהליך של ריפוי.

רש"י ד"ה תיקן להם. דברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון:
נראה שרש"י לא חולק על הגמרא אלא מוסיף שהלימוד הוא גם מהפסוק הצמוד לויחן את פני העיר – ויקן את חלקת השדה, כי מפסוק זה של ויקן את חלקת השדה בלבד אי אפשר ללמוד דברים אלו כי הוא נצרך לעצם הענין שקנה את השדה אבל מאחר שהוא צמוד למילים ויחן את פני העיר הרי שאפשר ללמוד כאן משמעויות נוספות.