טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בדברא עורבי, אי נמי אדאני – חלמית גדולה

 

"א"ל רבא לשמעיה: אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי, אתלו שרגא. ביום המעונן מאי? במתא חזי תרנגולא, בדברא, עורבי, אי נמי אדאני" (שבת, לה ע"ב).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְשַׁמְעֵיהּ [לשמשו]: אַתּוּן דְּלָא קִים לְכוּ בְּשִׁיעוּרָא דְּרַבָּנַן, אַדְּשִׁמְשָׁא אַרֵישׁ דִּיקְלֵי אַתְלוּ שְׁרָגָא [אתם שאינכם בקיאים בשעורי חכמים, בעוד השמש בראשי הדקלים, הדליקו נרות שבת]. ושאלו השמש: בְּיוֹם הַמְעוּנָּן מַאי [מה נעשה]? שהרי אין מבחינים אז בחמה בראש אילנות? אמר לו רבא: בְּמָתָא חֲזִי תַּרְנְגוֹלָא [בעיר ראה את התרנגולים] שלקראת הערב מתיישבים הם על קורותיהם. ואילו בְּדַבְרָא [בשדה] הסתכל על עוֹרְבֵי [העורבים]. שאף הם חוזרים לקניהם לקראת הערב אִי נַמִי אַדָּאנֵי [או גם כן הבט על צמחי האדני] הפונים לצד מערב בלילה, ומשמתחילים לפנות לכיוון מערב הרי שהערב מתקרב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: חלמית גדולה      שם באנגלית: Wood Mallow      שם מדעי: Malva sylvestris

שם נרדף במקורות: אדאני, חלמית, חלמות?      שמות בשפות אחרות: ערבית – חוּבֵּייזַת אל-גַ'מַל


הנושא המרכזי: מהו האדאני וכיצד הוא מבצע את המעקב אחר השמש ביום מעונן?


מתוך דברי רבא נוכל להסיק שהאדאני הוא צמח העוקב אחר תנועת השמש ובעזרתו ניתן לקבוע את מיקומה גם ביום מעונן. תופעה זו הנקראת הליוטרופיזם (Heliotropism - פנייה אל השמש) נפוצה בכמה קבוצות צמחים כמו משפחת החלמיתיים וסדרת הקיטניות. המין המפורסם ביותר המייצג את התופעה הוא החמניה ממשפחת המורכבים. לאור כך שהתופעה קיימת במינים רבים לא ניתן לקבוע את זהות האדאני רק בעזרתה ועלינו לפנות למסורות הזיהוי. רש"י מפרש כאן: "אדאני - עשב הקרוי מלוו"א, ועלין שלו נוטין לצד החמה. שחרית כפופין למזרח, ובחצי היום זקופין, ולערב כפופים מאד למערב". רש"י מזהה את האדאני עם מלוו"א שהוא השם הלטיני של הסוג חלמית (Malva) המונה בארץ כשבעה מינים. החלמית היא צמח חד שנתי עשבוני נפוץ מאד בכל המזרח התיכון במקומות שבהם נגעה יד האדם. צידי דרכים גינות ושדות.

פירוש רש"י התבסס, כנראה, על דברי "הערוך" (ערך "חלם"): "בפ"ק בכלאים אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק. פי' בלע' מלבא ובלשון ארמי הרני". ניתן לשער ש"הרני" בדברי הערוך הוא האדאני שבסוגייתנו. באופן דומה פירש גם הריבמ"ץ (כלאים, פ"א מ"ח): "אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמות. פי' מלש' בריר חלמות, בלעז מלבא, ובלש' תלמא ארנא, והוא מין ירק". אנו מוצאים בדבריו זהות בין החלמית – ארנא – ו"ריר חלמות". מקור השם "ריר חלמות" הוא בדברי איוב: "היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות" (ו ו'). הר"ש פירש: "וחלמית - מלשון בריר חלמות מלוא בלע"ז ובלשון חכמים ארני". ברע"ב (שם) אנו מוצאים את השם הערבי המוכר לנו היטב: "חלמית - בערבי כובוז"א ובלע"ז מלוו"א". כובוז"א היא כנראה החובייזה או "לחם ערבי" כפי שהיא מכונה לעיתים. הרמב"ם בפיהמ"ש התחבט בזיהוי וכתב: "וחלמית, מין ירק לא ידענו פירושו, וי"א שהוא "אלכ'טמייה". אלכ'טמייה הוא כנראה חוטמית זיפנית (Alcea setosa) ממשפחת החלמיתיים. יש להעיר שלמעשה שני הזיהויים קרובים זה לזה שהרי שני המינים שייכים למשפחת החלמיתיים ודומים בתכונות רבות. כמו החלמית גם החוטמית מכילה ריר רב המשמש ברפואה העממית כחומר מחטא. הדבר מסביר את הביטוי "ריר חלמות" ואת נתינת זרע הדלעת בתוכם על מנת לשמור על לחותו.

עלי החלמיתיים משנים את עמדתם עם התקדמות השמש כאשר כל העלים מפנים את פני השטח שלהם אל השמש (תמונות 1-2). יש לשים לב לכך שאמנם החמניה והחלמיתיים מבצעים הליוטרופיזם אך אין מדובר בתופעה זהה. בעוד שבחמניה האיברים הפונים אל השמש הם ניצני התפרחת ("פרח" החמנייה לפני פתיחתו) והעלים העליונים הרי שבחלמיתיים פונים אל השמש העלים בלבד. בניגוד לדעה הרווחת הרי שלאחר התבגרות תפרחות החמנייה אין הן מבצעות הליוטרופיזם ופונות, פחות או יותר, מזרחה באופן קבוע.

השאלה המתבקשת לאחר קריאת פירוש רש"י היא כיצד ניתן להשתמש כסימן בצמח הפונה אל השמש ("ועלין שלו נוטין לצד החמה") ביום מעונן כאשר השמש מוסתרת. מתצפיות שערכתי התברר לי שאכן הפנייה אל השמש מתקיימת גם בימים מעוננים. המנגנון המפעיל את תנועת העלים אל השמש מבוסס על קולטני (רצפטורים) אור כחול ועל-כחול (אולטרה סגול). אורכי הגל של אור זה חודרות בקלות יחסית את מעטה העננים ומאפשרים את תנועת העלים אל כיוון השמש.

 

תמונה 1.  שיח חלמית             צילם: ידידיה מנדלבאום		תמונה 2. עלי חלמית מכוונים לשמש

  

תמונה 3.  חלמית גדולה             צילם: צביקה אבני		תמונה 4. חוטמית זיפנית          צילמה: שרה גולד

 תמונות 3-4 באדיבות אתר "צמח השדה".

 

הרחבה

ה"אדאני" כחמניה (Sunflower)

הר"י קאפח ב"מחברת הצמחים" (עמ' 49) כתב:

"אלעֻצפֻר. בכלאים פי' אלעצפר, ובעוקצים פי' אלקֻרטֻם, ודבר אחד הוא. פרחיו צהובין אדמדמים נקראין עצפר ומשמשין תבלין למרק. וזרעו גרעינים לבנים נאכלים קלויים ונקראים קרטם ודומין בתבניתם לגרעיני האדאני (שבת לה) הנקרא בערבית דַוַאר אלשְמס או עַבַּאד אלשמס".

הוא משתמש בהשוואה ל"אדאני" לצורך תאור הקורטם ואגב זאת אנו לומדים שהוא מזהה אותו עם החמניה. על פי מילון האבה "דַוַאר אלשְמס" ומילון וור הכוונה לצמח החמניה (1). הפירוש המילולי של השם הוא "סובב אל השמש". "עַבַּאד אלשמס" הוא "עבד השמש" במובן הדתי של המילה שם הנובע כנראה מ"השתחוות" החמניה אל השמש. אין ספק שכוונת הר"י קאפח היא לחמניה משום שאכן זרעי החריע (קורטם) וזרעי החמניה דומים מאד זה לזה (שני המינים שייכים למשפחת המורכבים).

העובדה ש"אדאני" פונה אל השמש הובילה למחשבה שיש לזהותו עם החמניה. מסתבר שקו מחשבה זהה הוביל את ע. כהן (2) לטעון שמקור השם "אחות השמש" ככינוי לחמניה קודם לתחיית השפה העברית. הוא ציטט מקורות קדומים בהם נקרא צמח הפונה לשמש בשם "אחות השמש". בספר "שער השמים" מהמאה ה – 13 נכתב (3):

"צמח אחד שנכר בה פועל השמש יותר מכל הצמחים ונקרא אחות (אחור) השמש ובלע"ז שולשיג"א כי מבטה לפנות השמש ונכחה לנגדו בבקר מבטה וזקופה לצד מזרח וכל עוד שיגבה השמש על הארץ הולכת ומגבהת עד חצי היום שהיא זקופה ונצבה כעמוד זקוף וכל עוד שירד השמש עד הערב ונוטה לצד מערב נוטה גם הוא אחריו" (שער השמים, ג, וארשה תרל"ו, עמ' 24).

בשם זה השתמש גם הרשב"ץ (רבי שמעון בן צמח דוראן) בספרו "מגן אבות" בראשית המאה ה – 15: "ויש שפועל השמש ניכר בו כמו הצמח הנקרא אחות השמש שמבטו לפאת מזרח בבקר ועולה עם השמש עד חצי היום ואח"כ יורד מעט לצד מערב" (מגן אבות, חלק יעקב, ליוורנו תקמ"ה, פ"ד, לו ע"א). השם והמקורות הובאו כבר במילון בן יהודה בערך "אחות שמש".

ייחוס השם "אדאני" (על ידי הר"י קאפח) ו"אחות השמש" (על ידי ע. כהן) לחמניה (Helianthus annuus) אינו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על מועד הגעתה של החמניה לאזורנו. צמח זה שמוצאו ב"עולם החדש" הגיע לראשונה לאירופה רק במהלך המאה ה - 16 ולכן לא ייתכן שהיה מוכר לחכמי ימי הביניים ועל אחת כמה וכמה שלא לאמוראים. ז. עמר (4) מציע שדברי חכמי ימי הביניים אכן מכוונים ל"אדאני" דנן כלומר לחלמית או מין אחר בעל תכונות דומות הפונה אל השמש ולא לחמניה. את המונח "שולשיג"א" שמציין רבי גרשון הוא מתרגם ל – Sol-sequia שפירושו בלטינית "ללכת בעקבות השמש".

לאור פירוש הר"י קאפח שנשען בפירושיו על המוכר לו מתימן יש לשים לב לפירושו של רבי שלמה עדני, בעל "חכמת שלמה", שעלה לירושלים מתימן במאה ה – 16:

"חלמית – פי' בערוך מלווא בלע"ז ובל' אשכנז הרני. והוא עשב שעליו עגולין ומצד אחד פתוחין. בלילה כפופה בקרקע וכשחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשהחמה הולכת מסבבת פניה למולה והיא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותו החריץ הוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשהחמה שוקעת היא נכפפת בקרקע ע"כ. ושמא דמש"ה נקרא שמה חלמית".

ברור מדבריו שאין הוא מתייחס לחמניה שהרי הוא מתאר את תנועת העלים של החלמית. תאור העלים שבדבריו משקף באופן חד משמעי את מבנה עלי החלמית המעוגלים מצידם האחד ומחורצים מצידם השני.
 

הליוטרופיזם

הליוטרופיזם הוא תופעה התנהגותית הקיימת בצמחים ומאפשרת להם לכוון את פרחיהם או עליהם ביחס לכיוון השמש (Solar-tracking) (5). התנועות נגרמות בעזרת מפרקים גמישים מיוחדים הנקראים פולוויני (pulvini) ונמצאים בבסיס העלים או הפרחים. התנועות מתאפשרות בעזרת שינויים בלחצים הפנימיים בתאים שונים במפרק. חלק מתאי המפרק הם תאים מוטוריים המתמחים בשאיבת יוני אשלגן לרקמות הסמוכות להם דבר הגורם לשינויים בלחץ הטורגור שלהם (הלחץ הפנימי בתא צמח הנגרם כתוצאה מכניסת מים לחלולית התא). הפרק מתכופף משום שהתאים המוטוריים בצד המוצל שלו מתארכים בגלל עלייה בלחץ הטורגור. 
 

הליוטרופיזם בעלים

ניתן לחלק את תנועות אלו לתנועות המכוונות את פני השטח הרחבים של העלה אל השמש (diaheliotropism) או הימנעות מהשמש (paraheliotropism). המעקב אחר השמש מגדיל את כמות הקרינה הישירה הנקלטת על ידי העלה ובכך מייעלת את תהליך הפוטוסינתיזה (סינתיזת הסוכרים על ידי העלים). תנועת עלים זו איננה גדילת הצמח, אלא תנועה מהירה והפיכה. לתכונה זו יש חשיבות רבה במיוחד לצמחי מדבר המקבלים אספקת מים באופן לא צפוי וחייבים, לכן, להגדיל את יעילות הפוטוסינתיזה באותם זמנים קצרים ופתאומיים שבהם יש אספקת מים. מאידך גיסא, לצמחי מדבר הנמצאים בתנאים של מחסור במים יש חשיבות גם ליכולת להטות את העלים באופן המצמצם את קליטת השמש ומפחית את איבוד המים. 
 

הליוטרופיזם בפרחים

פרחים הליוטרופיים עוקבים אחר השמש לאורך השמים ממזרח למערב. במהלך הלילה הם ממוקמים בכיוונים אקראיים ועם שחר הם פונים שנית למזרח למקום שבו זורחת השמש. כמה היפותיזות הוצעו כדי להסביר את ההליוטרופיזם בפרחים: 

א. "היפותיזת המאביקים". העלייה בטמפרטורת הפרח בגלל הפנייה לשמש מושכת חרקים מאביקים הזקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית לצורך פעילותם. 
ב. "היפותיזת עידוד הצמיחה". עליית הטמפרטורה בפרח מאיצה את הבשלת גרגירי האבקה, התפתחות עמוד העלי וייצור זרעים. 
ג. "היפותיזת הקירור". עמדת הפרחים ביחס לשמש באזורים חמים מותאמת למנוע התחממות יתר. 

באופן כללי: הליוטרופיזם בפרחים עשוי להעלות את שיעור הצלחת הרבייה על ידי הגברת ההאבקה, הצלחת ההפרייה ו/או התפתחות הזרעים במיוחד בפריחת האביב.
 

הערות

לאחר העלאת המאמר לרשת קבלתי מהלל גרשוני הערות שאותן אציג ככתבן וכלשונן: 

"... לגבי הערוך, זהו נוסחו בערך הרני:

"בסוף גמרא דבמה מדליקין אינמי הרני פי' עשב הוא [ועלה שלו] עגול ומצד אחד הוא פתוח ובלילה כפופה בקרקע וכשחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשחמה מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותו החריץ שהוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשחמה שוקעת היא נכפפת בקרקע ובלעז שמה מלבא. ויש שגורסין {הוא ר"ח} ארוני פי' ירקות שדה הן בבקר מתפתחין ומתפשטין ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין".

בפירוש רב שרירא ורב האיי לסוגיה, שהובא בגנזי קדם ה (עמ 37-45) וגם בקטע גניזה ENA 3286.10, נאמר:

"ביומא דעיבא במאתא איכא תרנוגלי כי התרנגלין באין לקיניהן בין השמשות בדברא והיא השדה ליחזי אורבי כי העורבים שבין לקיניהן עם חשיכה או אדנא והוא ירק שמצוי הרבה בבבל וקוראין אותו [ ]{מכאן בקטע הגניזה הנ"ל} אלשמס [ ] עולה גובה /ש[ ] מעט מעט וע[ ] והוא סימן גדו[ ]". 

אגב, לא סביר שרש"י העתיק מהערוך. אין למעשה עדויות חד משמעיות שהעתיק ממנו לאורך פירושו, וכנראה לא הכיר אותו (והמובאות הבודדות מהערוך ברש"י הן תוספות מאוחרות)".

 

---

(1) תודה לד"ר חנוך גמליאל על הסיוע בתרגום מערבית.
(2) ע. כהן, 'לתולדות שמות הצמחים דם המכבים, חמנית/חמניה', לשוננו לעם נ (תשנ"ט), א, עמ' 48-51.
(3) נכתב על ידי החכם הצרפתי גרשון בן שלמה.
(4) ז. עמר, 'על צמחי ה'חמנית' במקורות הקדומים', לשוננו לעם נ, (תשנ"ט), עמ' 147-148.
(5) היום קיימות מערכות מעשי ידי אדם המסוגלות לבצע את המשימה גם בימים מעוננים. ראו סרטון כאן.

 
 

לעיון נוסף:

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 188-189).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 80-81.
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 60-62).
באתר "צמח השדה": "חלמית גדולה",  "חלמית מצויה", "חוטמית זיפנית".

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)