סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין-בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

הלכות שנמסרו לעמי הארץ

שבת לב ע"א-ע"ב

 
"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה, ונמסרו לעמי הארץ".

פירש רש"י:
"ונמסרו לעמי הארץ - שלא מסרו לבית דין למנות שומרין לדבר, והאמינה תורה את כל אדם עליהן, והן הן גופי תורה, שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות, והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש על פי כל אדם, והן גופי תורה, שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו, ואף על גב דתקון רבנן דמאי - מכל מקום תורה האמינתו".

וכך משמע בירושלמי מסכת שבת פרק ב ה"ז:
"תני רבן שמעון בן גמליאל אומר הילכות הקודש וחטאות והכשירות הן הן גופי הלכות. ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הילכות הקודש דתנינן אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן הכל נאמנין על חטאת. הכשירות דתנינן ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן".

וקשה,
א) למה נזכרו דוקא אלו, וכי אין איסורים חמורים נוספים הנתונים לאמון עמי הארץ, כגון חמץ בפסח?
ב) למה נאמר "הלכות" הקדש וכו', הרי מדובר באיסורים עצמם, והיה לרשב"ג לומר: הקדש תרומות ומעשרות וכו'.
ג) לשון הן הן גופי תורה נמצא במסכת חגיגה א משנה ח:
"היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו.
הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות.
הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מי שיסמכו.
[ו]הן [ו]הן גופי תורה".
וגם שם מדובר בהלכות של אותם הדברים, ולא בדברים האסורים עצמם.
וגם לשון דומה במסכת אבות ג משנה יח: "רבי אליעזר בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה". גם שם מדובר בהלכות.
וכך הוא במסכת חולין דף ס ע"ב: "אמר ר"ש בן לקיש: הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה...".
ובמסכת כריתות דף ה ע"א: "בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה, ולא לימדה הכתוב אלא מגזירה שוה... נסקלים הן הן גופי תורה, ולא לימדה הכתוב אלא מגזירה שוה...".
וכך מבואר הביטוי "גופי תורה" גם במסכת ברכות דף סג ע"א: "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה – (משלי ג') בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך".

לכן נראה לפרש שהקדש תרומות ומעשרות הם דברים שאדם מפריש בפיו, והולכים אחר כוונתו. והכלל הוא "הלך אחר לשון בני אדם", ובכלל רוב בני אדם – עמי הארץ. לפיכך אותן ההלכות נמסרו לעמי הארץ בביאור כוונת לשונות ההקדש וההפרשה. ועיקר החידוש הוא שנאמנים אפילו בעיצוב פירטי ההלכות עצמן.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר