דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף כט
עמוד ב
רש"י ד"ה פטור. ובגמרא מפרש לכולה: חייב. ובגמרא מפרש לה: פוטר בכולן. מפרש בגמרא: שהוא עושה פחם. בכיבוי זה והוי מלאכה הצריכה לגופה כדאמר בגמרא:
ארבעה פעמים רש"י מזכיר את הגמרא בשינויי לשון, ובכל מקום זה רומז לפשט שבגמרא והצורך לדעת בעת לימוד המשנה איך להבין אותה כבר לפני שרואים את ההסבר המדויק שיובא בגמרא,
בד"ה פטור אומר רש"י ובגמרא מפרש לכולה, רש"י רומז לנו בזה לדרך שנפרש את המילה פטור שהיא לא כמשמעות הרגילה של המילה פטור (שבדרך כלל הכוונה שפטור מקרבן) וכאן הגמרא תאמר שהמילה פטור מתפרשת בדרך אחרת שבזה טמון ההסבר למשנה כולה, וכמו שרש"י מסיים "לכולה" לכל המשנה ( ובגמרא אין למעשה פירוש נקודתי על כל פרט ופרט במשנה, ואם רש"י רצה לומר שהכוונה לפירוש פרטים מהמשנה היה צריך לכתוב "לכלהו" וגם לאו דווקא לומר את זה על המילה פטור), בהמשך רש"י בד"ה חייב ובגמרא מפרש לה כאן ממשיך רש"י שהגמרא תפרש מה הוא חייב וכשאומר בלשון זה הכוונה שהפירוש יהיה הפירוש המקובל למילה,
בד"ה פוטר בכולן מפרש בגמרא, רש"י לא אומר כאן בגמרא מפרש (קודם גמרא ואח”כ מפרש), שבלשון זה אומר כשבגמרא יש פשט ממש על המילים עצמם או על הכוונה, וכשאומר מפרש בגמרא (קודם מפרש ואח"כ בגמרא, ואומר זאת על מילה מסוימת מהמשנה שמשמעותה ברורה) הכוונה על הטעם ולא על פשט המילה פטור ומזה יובן שכאן פטור הוא במשמעות הפשוטה פטור מקרבן ולא כמו ה"פטור" הראשון שכתוב במשנה,
ובד"ה שהוא עושה פחם וכו' כותב רש"י כדאמר בגמרא, כאן רש"י התכוין ל"אמירה" של רבא בגמרא שאינו בה בדרך של פירוש למשנה ואומר דהוי מלאכה הצריכה לגופא, אלא מדייק מלשון המשנה עצמה, ובלשון הגמרא דיקא נמי דקתני שהוא עושה פחם ולא קתני מפני שנעשית פחם ש''מ.
