הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "מלאכה שאינה צריכה לגופה"

שבת כט ע"ב-ל ע"א

משנה. המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים, מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן - פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה - חייב. רבי יוסי פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם.
גמרא. מדקתני סיפא חייב - שמע מינה רבי יהודה היא. רישא במאי עסיקנא? אי בחולה שיש בו סכנה - מותר מיבעי ליה! ואי בחולה שאין בו סכנה - חייב חטאת מיבעי ליה! לעולם בחולה שיש בו סכנה, ובדין הוא דליתני מותר, ואיידי דבעי למתני סיפא חייב - תנא נמי רישא פטור. והדתני רבי אושעיא אם בשביל החולה שיישן - לא יכבה, ואם כבה - פטור אבל אסור - ההיא בחולה שאין בו סכנה, ורבי שמעון היא.

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה ז:

כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב ה עליה, כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר חייב,
מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות
ואף על פי שאינו צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הרי זה חייב,
וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בהן רבים חייב ואף על פי שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף ההעברה אלא להרחיק ההזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה.

השגת הראב"ד:
כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה. א"א ר"ח =רבינו חננאל= ז"ל פסק כר"ש שהוא פוטר מדאמרינן פרק נוטל רבא כר"ש ס"ל דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

הרמב"ם פוסק במחלוקת העקרונית בין רבי יהודה ורבי שמעון שהעושה מלאכה שאינה צריכה לגופה – חייב, ואילו הראב"ד פוסק כרבי שמעון - שפטור. מחלוקת זו מובאת במקומות רבים בש"ס.

2.
מגיד משנה הלכות שבת פרק א הלכה ז:

[ז] כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שלא צריך וכו'. דין זה מחלוקת ר' יהודה ור"ש בהרבה מקומות. ועיקרו פ' המצניע (שבת דף צ"ג ב') במשנה וסתם המשנה שם כר' יהודה דמחייב. ובהשגות א"א ר"ח ז"ל פסק כר"ש וכו' פטור עליה ע"כ. ומדברי ההלכות שכתבו פרק כירה נראה שפוסקים כר' יהודה וכשמואל דס"ל הכין. ויש לי סעד לסברא זו מפני שידוע דמאן דמחייב דבר שאין מתכוין כ"ש שיחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומאן דפטר דבר שאינו מתכוין אינו הכרח שיפטור מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאיתא פרק כירה (שם שבת דף מ"א:) ושתיהן מחלוקת ר"י ור"ש ונחלקו רב ושמואל בפסק ההלכה ורב סבר כר"י לחייב ואפילו באין מתכוין ושמואל כר"ש בדבר שאינו מתכוין אבל לא בשאינו צריך לגופה ואיך נקל אנחנו משניהם ומ"מ דעת אחרונים ז"ל כך הוא כר"ש עד שהרמב"ן ז"ל דחק לומר שאף כונת ההלכות היתה לפסוק כר"ש וזה דעת הרשב"א ז"ל והאריכו בזה. ופירשו מה שאמרו פרק אחרון (שבת דף קנ"ז) בכל השבת כלה הלכה כר"ש לבר ממוקצה וכו' שהוא כולל אפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא דיני מוקצה בלבד:
כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך וכו'. פסק כסתם משנה דפרק במה מדליקין (שבת דף כ"ט:) וכר' יהודה ודלא כר' יוסי דס"ל התם כר' שמעון. וכבר כתבתי שדעת האחרונים לפסוק כר' שמעון ומיהו לדברי הכל איסורא איכא:
וכן המעביר קוץ ד"א ברשות וכו'. זה נלמד ממימרא דרבינא דפ' כירה (שם שבת דף מ"ג) ושם נראה דרבינא ס"ל כר"י במלאכה שאינה צריכה לגופה והוא מסקנא דגמ' שם:
או המכבה את הגחלת וכו'. פי' של עץ ומימרא דשמואל הוא שם וכר' יהודה ולדברי הפוסקים כר"ש במקום שיש נזק לרבים כגון זה מותר לכתחלה וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

ה"מגיד משנה" מסביר שאחת הסיבות שהרמב"ם פוסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב היא ממשנתנו, שקובעת ברישא שאם כיבה את הנר מפני שחס על השמן [כדוגמא] הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי הוא לא צריך את כיבוי האש אלא את השמן, ובמשנה נאמר שחייב ורבי יוסי חולק ופוטר.

2.1
אומר ה"מגיד משנה", שהרישא [="תנא קמא"]="סתם משנה", ובאופן עקרוני הכלל בש"ס הוא, שהלכה כסתם משנה, ובסוגייתנו היא סוברת כרבי יהודה. נלמד מדבריו ש"תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה" ["תנא קמא"="סתם משנה"].

3.
ויש להעיר: הרי המחלוקת העיקרית בעניין "מלאכה שאינה צריכה לגופה" היא בין רבי יהודה לרבי שמעון והכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון, ומדוע יש פוסקים במחלוקת זו – כרבי שמעון?

4.
אלא יש לומר: גם אמוראים – בסוגיות שונות בש"ס - אמרו את דעתם בנושא זה, וממילא יש לפסוק לפי כללי ההכרעה בין אמוראים.

4.1
במשנתנו רבי יוסי חולק על רבי יהודה וסובר כרבי שמעון [לפי הסבר רבי יוחנן ורבא להלן שבת דף לא עמוד ב] ובמקרה כזה הלכה צריכה להיות דווקא כרבי יוסי ורבי שמעון נגד רבי יהודה – לפי הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים"].

5.
פני יהושע מסכת שבת דף קז עמוד א:

ולולי דבריהם היה נראה לי לפרש בפשיטות דעיקר מלתא דמתניתין היינו לאשמעינן דהלכה כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה
דנהי דאשכחן דפליגי לעיל פרק המצניע [שבת דף צ"ג ע"ב] לענין הוצאת המת ובפרק במה מדליקין [שבת דף כ"ט ע"ב] לענין מכבה את הנר אפ"ה הוי ליה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם והיינו דתני לה הני ובאמת לשיטת התוס' ורוב הפוסקים קיי"ל בהא הלכה כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה ובהא דנקיט לה בצידה טפי מבשאר מלאכות היינו לרבותא דלא מיבעיא בשאר מלאכות שעיקר המלאכה כשצריך לגופה היינו באותו גוף עצמו כגון בנר כבוי לצורך פחמין ובהוצאת חפצים ובחופר גומא מש"ה שייך שפיר לפטור מסברא במלאכה שאינה צריכה לגופה דלא מיקרי מלאכת מחשבת כיון שאין מחשבתם לאותו החפץ שנעשית בהן המלאכה
משא"כ במלאכת הצידה דאף כשצריך לדבר הניצוד אפ"ה אין עיקר המלאכה נעשית כלל בגוף

הוא מעיר הערה: בשתי משניות יש מחלוקת שתלויה בשתי השיטות – רבי יהודה ורבי שמעון. אחת מהמשניות היא משנתנו - המחלוקות בין תנא קמא לרבי יוסי - ובמסכת שבת דף קז יש "סתם משנה" כרבי שמעון, והכלל הוא: "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", ולכן התוס' פוסקים [כראב"ד] שהלכה כרבי שמעון – מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, ולא כרבי יהודה.

5.1
לפי דבריו יוצא, שאולי יש מחלוקת בין הפוסקים האם משנתנו נחשבת "סתם משנה" או "מחלוקת". הסיבה לומר שמדובר ב"סתם משנה" [למרות שיש במשנה מחלוקת] היא, מכיוון שמדובר ב"תנא קמא", ולמרות שרבי יוסי חולק על דעת "תנא קמא", בכל זאת דעת "תנא קמא" חשובה כאילו כל המשנה היא "סתם משנה", כי בדרך כלל פוסקים כ"תנא קמא" נגד חכם יחיד [רבי יוסי – במשנתנו] שחולק.