סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מדליקין בשמן פקועות ובנפט – אבטיח הפקועה

 

"משנה. אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן, מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים; בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (שבת, כו ע"א).  


שם עברי: אבטיח הפקועה    שם באנגלית: Bitter Cucumber    שם מדעי: Citrrulus colocynthis

שם נרדף במקורות: פקועה, דלעת מדברית     שמות בשפות אחרות: ערבית - חנדל


הנושא המרכזי: מהן פקועות?


המקור הראשון שבו אנו פוגשים את הפקעות (פַּקֻּעֹת) הוא בתאור הנס שנעשה על ידי אלישע: "ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן בשדה וילקט ממנו פקעות שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו. ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלוקים ולא יכלו לאכל. ויאמר וקחו קמח וישלך את הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר" (מלכים ב' ד ל"ט-מ"א). מסיפור זה נוכל להסיק שפקועות השדה נלקטו מצמח דמוי גפן. הפקועות מכילות חומר רעיל והן גדולות למדי ולכן היה צורך "לפלחן" אל הסיר. מפרש "מצודת ציון" (שם): "פקועות שדה - הם הגדלים על גפן שדה, והמה מרים ועושים מהם שמן ובדרז"ל נקרא שמן פקועות". לפי דברי הרד"ק (שם) מקור פירוש זה בגאונים: "ומצאנו בפי' הגאונים ז"ל פקועות שדה כעין אבטיחים קטנים והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן. הוא שאמרו רז"ל בשמן פקועות והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנד"ל. אם כן לזה הפירוש ירצה לומר גפן שדה שהקנה ההוא שגדלין בו אלה הפקועות הוא כעין גפן ונקרא גפן שדה". רש"י (ומפרשים נוספים) כינו את צמח זה בשם "דלעת מדברית". על פי פירוש הרד"ק אנו פוגשים את הפקועות גם כעיטור הבית הראשון: "וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה" (מלכים, א' ו י"ח). רד"ק: "מקלעת פקעים - כמעשה קלעים. ופקעים והם צורות פקועות שדה או מקלעת פקעים סמוך לפקעים ופירוש ציור פקעים כמו וקלע כרובים, שפירש ציור צורת כרובים. ויונתן תרגם מקלעת פקעים וגלף איזו ביעין רוצה לומר כצורת בצים". 

לזיהוי הפקועות הוצעו בעיקר שלושה מיני צמחים הנכללים במשפחת הדלועיים. ההצעה המקובלת והסבירה יותר (כפי שנוכיח להלן) היא ההצעה לזהות אותם עם הצמח אבטיח הפקועה. הערוך (ערך "פקועות") מפרש: "... פי' הן כגון אבטיחין קטנים והן מרין ועושין מהן שמן. ויש מפרש דילועי מדבריות". פרי אבטיח הפקועה דומה במראהו לאבטיחים ואכן ניתן להפיק מזרעיו שמן. הזרעים אכילים, אם כי הם מרים, וטעמם כאגוזים. הזרעים עשירים בשומן וחלבון. תכולת השמן בזרעים גבוהה יחסית והיא מגיעה ל- 17-19%. אין ספק שניתן היה להשתמש באבטיח הפקועה לצורך הפקת שמן למאור. ז. עמר ביצע ניסוי הדלקה ומצא שנר חרס שהכיל 30 סמ"ק שמן פקועות ופתילה מפשתן בער בשלהבת יפה במשך שלוש שעות.

חוקר הטבע לינה זיהה את הפקועות עם הצמח מלפפון הנביאים (Cucumis prophetarum) שהוא צמח רב-שנתי הגדל בר בעמק הירדן. זיהוי זה העניק, כמובן, לצמח את שמו שהרי על פי סברה זו אירע בו הנס לאלישע ותלמידיו. יש שזיהו פקועות עם פירות הצמח ירוקת החמור (Ecballium elaterium) הנפוץ במעזבות בכל איזורי הארץ. בפיהמ"ש (שבת, שם) כותב הרמב"ם: "פקועות - אלעלקם" שהוא ירוקת החמור. הצעות נוספות הן רוש עקוד (Conium maculatum) ממשפחת הסוככיים ולענת המדבר (Artemisia sieberi). הקושי בשתי הצעות אחרונות אלו הוא שלמינים אילו פירות יבשים קטנים מאד וקשה להניח שהיוו פיתוי כפרי לבישול בנזיד.

ברש"י במלכים (שם) מופיע פירוש שקנה לו שביתה גם כאחד משמות הפטריות בעברית בת זמננו: "וילקט ממנו פקועות שדה - צמחו ממנו פקועות שדה, הוא בוליי"ן בלעז סם המות, ובשם ר' מנחם שמעתי וילקט לבד ממנו בלעדיו פקועות שדה". צ"ל "בוליי"ץ" כבכל פירושי רש"י האחרים וכנראה יש כאן ט"ס. ד"ר משה קטן מתרגם "בוליי"ץ (boleiz) – פטריות" כפי שמפרש רש"י עצמו את המילים "כמהין ופטריות" (תענית, כג ע"א). הפיתוי לזהות את הפקועות עם פטריות גדול מאד משום שהתופעה של הרעלה בגלל טעות בזיהוי פטריות נפוצה למדי. פירוש זה בעייתי משום שמסיפור הנס של אלישע ומספרות חז"ל ברור שהפקועות הן צמח דמוי גפן ואינן זהות לפטריות הנושאות את שם זה. קושי נוסף הוא הפסוק "... וימצא גפן בשדה וילקט ממנו פקעות שדה וכו'" שהרי את הפטריות מלקטים מהקרקע ואין קוטפים ("וילקט ממנו"). רבי מנחם המובא ברש"י מנסה להתמודד עם קושי זה. תרוצו של רבי מנחם מופיע באופן מפורש יותר בדברי הרד"ק (שם): "... וימצא גפן שדה - ת"י ואשכח גפנא בחקלא ולקיט מיניה פיקעי חקלא. ויש מפרשים גפן כמשמעו, ומפרשים פקועות פטריות הידוע בדברי רבותינו ז"ל וגדלו הפטריות ההם אצל הגפן". הרד"ק נאלץ לפרש את הפסוק שלא כפשוטו ולהסביר ש"וילקט ממנו פקעות שדה" אין הכוונה לקטיף מהצמח אלא ממקום סמוך לו. 

 

     
תמונה 1. אבטיח הפקועה         
צילם:  אלי ליבנה
  תמונה 2. אבטיח הפקועה - פרח ופרי       
צילם:  יהודה מרטה

 

     
תמונה 3.  אבטיח הפקועה - פירות בשלים        
צילם: עמיקם שוב
  תמונה 4. ירוקת החמור - פרח נקבי פרי
 

  

     
תמונה 5.  מלפפון הנביאים         צילם: מורי חן    תמונה 6.  מלפפון הנביאים        צילם: מורי חן

   
הרחבה

פרטים נוספים על זהות הפקועות נוכל לקבל מספרות חז"ל (1). במשנה בכלים (פי"ז מי"ז) העוסקת במעמדם של כלים שונים, לענין קבלת טומאה, אנו מוצאים: " ... מחצלת הקש ושפופרת הקש, רבי עקיבא מטמא ורבי יוחנן בן נורי מטהר. רבי שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן וכו'". המחלוקת עוסקת במעמדם של כלים שאמנם יש להם בית קיבול אך אין הם עמידים די הצורך על מנת להחשב כלים. המפרשים מקבילים בין שפופרת הקש ובין הפקועות לדעתם גם בפקועות הדיון הוא לגבי "שפופרת". מפרש הרמב"ם (שם): "ופקועות - צמח שגם לו יש קנים חלולין, פקועות שדה". ורע"ב: "פקועות - דלעת מדברית. וי"א אבטיחים קטנים מרים, וקנה שלהן חלול כשפופרת של קש". על פי שלושת הזיהויים שהוצעו לפקועות קשה לפרש כך שהרי לצמחים אלו, אמנם יש גבעולים ארוכים, אך אין הם חלולים כשפופרת. י. פליקס מציע שהמשנה עוסקת בכלי שנעשה מפרי הפקועה. ניתן היה לרוקן את הפרי ולהשתמש בקליפתו היבשה ככלי. להסבר זה יש יתרון נוסף בכך שהוא מסביר מדוע נשנתה המחלוקת במשנה פעמיים שהרי על פי הסבר הרמב"ם ורע"ב לא ברור במה שונה "שפופרת הקש" מ"שפופרת פקועות". מעניין לציין שברפואה העממית מכינים בעזרת אבטיח הפקועה שיקוי על ידי קידוח חור באבטיח היבש, הוצאת הזרעים מתוכו, שטיפתו והשהיית חלב, מים או שמן זית בתוכו במשך 2-4 שעות (2).

במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ד) מתואר אופן אכילת הפקועות: "השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים. לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה אינן מיטמאין טומאת אוכלים עד שימתוקו. רבי שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהם". ה"המתקה" היא כבישת הלולבים כלומר הענפים הרכים במלח או חומץ והכשרתם למאכל. העובדה שהפקועות היו מרות יותר הביאה לכך שמעמדם ההלכתי היה נתון למחלוקת. מפרש הרמב"ם (שם): "ופקועות צמח שפריו מר כמו שאמר פקועות שדה, וכאשר נכבש במלח במשך זמן משביח ונעשה ראוי לאכילה. ואין הלכה כר' שמעון". והר"ש: "של פקועות - לולבי פקועות, מזרע הפקועות עושין שמן כדתנן בפ' במה מדליקין בשמן פקועות ופי' בערוך שהן כמין אבטיחים קטנים והם מרים ויש מפרשים דלועין מדבריות".

י. פליקס מוצא את זיהוי אבטיח הפקועה כסביר ביותר. צמח זה דומה לאבטיח קטן, גדלו כתפוז והוא דומה במידה רבה לגפן בגבעוליו הארוכים, עליו השסועים ונוכחות קנוקנות. הפרי דמוי האבטיח, או מין אחר ממשפחת הדלועיים הראוי למאכל, עלול לפתות אנשים ש"לא ידעו" למרות שהוא מר ומכיל תרכובות רעילות. ייתכן והעובדה שאבטיח הפקועה לא היה מצוי במקום מושבו אילצה את רש"י לבחור בפטריות הרעל כגורם לטעות בזיהוי. הרלב"ג (3) (מלכים, שם) מפרש: "וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקועות שדה - פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ"רו בלעז והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם וקצתם פירשו שהם הנקראים קולקוינטידא"ש והם גם כן כמו סם המות". עדיין לא הצלחתי לפענח את משמעות הלעז מריקגומ"רו אולם קולקוינטידא"ש הוא אבטיח הפקועה בשפות אירופאיות שונות: Coloquintide באיטלקית, Coloquíntida בספרדית ובגרמנית Koloquinte.

ברצוני להוסיף אישוש לטענה שאכן אבטיח הפקועה רעיל מסיפורה של ד"ר מרים אהרוני המובא כאן בלשונה:

"בשירותי הצבאי, לפני שנים רבות מאוד, הייתי מדריכה בבית ספר שדה בשדה בוקר. באחד הימים נסעתי עם יהושע כהן ז"ל, חבר קיבוץ שדה בוקר, לבקר אצל חבריו הבדווים באזור. בידיי היו אבטיחי פקועה יבשים שאספתי בשטח והתכוונתי לשימם בקערה לנוי. הבדווים המבוגרים נרעשו כשראו אותי מחזיקה בהם: אל תגעי בזה, אל תאכלי מזה, הזהירו אותי בקריאות נרגשות. זה רעיל מאוד! אמרתי שאספתי אותם לנוי, אבל הם לא נרגעו. אמרו שמישהו אחר עלול לטעות. בקיצור, עד שלא חילצו ממני הבטחה שאף אחד לא ייגע באבטיחי הפקועה האלה, לא נחה דעתם. אני נוטה לחשוב שהחלק הרעיל הם הזרעים".

בעלה של מרים, ד"ר יואב אהרוני, הוסיף פרט מעניין הרומז על אפשרות שגם בעלי חיים עמדו על סוד ערכו הרפואי (או שימוש לא שגרתי אחר) של אבטיח הפקועה שהרי אין הוא משמש כמזון עבורם. הוא צפה באחד מסרטי הטבע של National geographic בנקבת צבוע נקוד (מין אפריקאי) המנסה, ללא הצלחה, להוביל בפיה שלושה אבטיחי פקועה למאורתה אך לבסוף הסתפקה רק בשנים.

הזיהויים האחרים של הפקועות אינם סבירים לאור כך שפירותיהם קטנים ואין צורך ואפשרות "לפלחם". פרי מלפפון הנביאים קטן (קוטרו כ – 2 ס"מ) ומכוסה זיפים. ירוקת החמור נפוצה מאד וקשה להניח שהיא לא הייתה מוכרת ל"טבח" ביש המזל תלמידו של אלישע הנביא.  
 

הפקת שמן פקועות

הרב י. קאפח (4) כתב שעד לפני כמאה שנה היו העניים בתימן מדליקים שמן פקועות שנקרא בפיהם "צליט חנצ'ל" (חנצ'ל הוא חנדל בערבית כפי שתרגם הרד"ק - "צ'" החליפה את ה"ד"). את הפקועות שהיו נפוצות מאד אספו והפרידו מהן את הזרעים. בשלב הראשון שטפו אותם היטב על מנת להסיר מהם את החומרים המרים ולאחר מכן כתשו אותם. את הזרעים הכתושים הניחו בקדירה באופן שהעיסה הייתה דבוקה לדפנות ובתחתיתה נותרה גומה. הקדירה הוכנסה לתנור והונחה מעל קדרות וקנקנים אחרים על מנת שחומה לא יהיה רב. השמן שהתמצה מהזרעים הצטבר בגומה שבתחתית הקדירה ומשם ניתן היה לאוספו.
 


(1) "מוסף הערוך" (ערך "פקועות") מזהה בין הפקועות במקרא לבין הפקועות בדברי חז"ל.
(2) על פי ניסים קריספיל, ילקוט הצמחים.
(3) חי במעבר בין המאות 13-14.
(4) הליכות תימן – חיי היהודים בצנעא ובנותיה, ירושלים תשכ"ה. עמ' 204-205
 

תודה לר' יוסי אביב"י על תרומתו הגדולה למאמר זה.
 
 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 202-203).
ז. עמר, במה מדליקין, הוצאת מכון "ארץ חפץ", תשס"ג, עמ' 91-93. 

לעיון נוסף:

ע. לונדון, 'אבטיחים בעבר ובהווה'. לקריאה לחצו כאן.
באתר "צמח השדה":  אבטיח הפקועהירוקת החמורמלפפון הנביאים.


 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר