דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף כד

עמוד א

רש"י ד"ה בברכת המזון. בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל:
רש"י למד בפשיטות שחייב להיות שאומרים על הניסים בגלל שכתוב בברייתא לעיל שקבעום בהלל והודאה, וע"כ מובנת יותר שאילת הגמ' על ברכת המזון עם "חייבים" ג"כ לומר על הניסים, אבל תוס' (תוד"ה מהו להזכיר) למד שהשאילה על ברכת המזון מכיון שחנוכה זה ענין של פירסומי ניסא, ותפילה שהיא בציבור זה פירסומא ניסא משא"כ אכילה בבית.
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה רבי ישמעאל אומר כו'. בשבת:
צריך להבין מה רש"י ראה להוסיף את המילה בשבת, זה הרי פשוט ומוהן מהמשך המשנה, דזה לשון המשנה רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת, ונראה שרש"י רוצה אכן לדייק שהדין הזה של רבי ישמעאל הוא רק בנר שבת ולא ביו"ט, מפני שסדר המשניות בדברים שאסרו להדליק בשבת במשנה הראשונה – ביו"ט מותר להדליק דיכול לתקן הפתילות ולהטות הנר, והמשנה הזאת באה לומר שאף שבשמן שריפה שנכתב במשנה הקודמת שאסור להדליק בשבת, וממילא יכלתי לחשוב שביו"ט מותר, באה משנה זו לומר ופותחת בדין שאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט, ועל דברי רבי ישמעאל גבי עיטרן שהוא מפני כבוד השבת הייתי חושב שגם ביום טוב יש עניין של כבוד יו"ט, ואכן בביאור הלכה בסימן רס"ד ס"ג מביא שלכאורה הדין כן גם ביו"ט, אבל מרש"י זה נראה שמוסיף את המילה בשבת להדגיש שרק בשבת הדין כן, והטעם נראה שכבוד השבת חמור מיו"ט  והרי כתוב להלן על שלוש  מתות נשים וכו' ואחד מהם זה הדלקת הנר ואמרינן עלה בגמרא היא כבתה נרו של עולם וכו' וע"כ יותר נראה לקשור הדלקת נר שבת שקדושתה ע"י הקב"ה בבריאת העולם משא"כ יו"ט שמתקדש ע"י ישראל שמקדשים הזמנים, ועוד אפשר לחלק שמאחר שבשבת מדליקין הנר לפני שנכנס השבת ועובר זמן רב עד הסעודה וממילא הריח מפריע ביותר, משא"כ ביו"ט שמדליקין סמוך לסעודה, ועוד שבשבת שהנר דולק ויש ריח רע אינו יכול לכבות או לטלטל הנר למקום אחר ומניח הנר ויוצא מהבית וזה היפך כבוד השבת (כדלקמן דף כ”ה ע”ב) אבל ביו"ט יכול להוציא הנר מהבית כשיש ריח רע.