זוכה לבנים תלמידי חכמים
שבת כג ע"ב
"אמר רב הונא: הרגיל בנר [חנוכה] – (הויין ליה) [זוכה ל]בנים תלמידי חכמים,
הזהיר במזוזה - זוכה לדירה נאה,
הזהיר בציצית - זוכה לטלית נאה,
הזהיר בקידוש היום - זוכה וממלא גרבי יין.
רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר: גברא רבא נפק מהכא. נפק מינייהו רב שיזבי
רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר: תרי גברי רברבי נפקי מהכא. נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין".
דברי רב הונא נהירין אודות מזוזה ציצית וקידוש, הזהיר במצוה זוכה להתנאות באותו דבר עצמו שנעשתה בו המצוה.
לפי זה צריך ביאור מדוע הרגיל בנר חנוכה זוכה להתנאות בבניו דוקא, שיגדלו להיות תלמידי חכמים.
אלא שלשון רב הונא "הרגיל בנר חנוכה" (המילה 'חנוכה' – בכת"י רומי, דלא כרש"י), ולא "הזהיר" כבשאר המצוות. כלומר שמרגיל בכך את בניו, להיות מן המהדרין המדליקים נר לכל אחד ואחד. מעיקר הדין די בהדלקת "נר איש וביתו", די שיהיה "בית שנשמעין בו דברי תורה" (עירובין דף יח ע"ב; סנהדרין דף צב ע"א) – אחד משמיע ושאר בני הבית מסייעין. אך המהדרין מן המהדרין מקפידים שכל אחד ואחד יהא מדליק ומשמיע בעצמו, ולא רק כמסייע בעלמא.
רב הונא בירך בשני בנים, בעוד רב חסדא בירך רק בבן אחד. לפשוטו יש לבאר שהם הכירו את מספר בני הבית הקטנים, וברכום שיגדלו בתורה.
עוד יש לבאר לגרסתנו ברב הונא "דהוה חליף ותני", כלומר עובר ושונה, שעבר פעמיים וברכו בכל פעם שעבר. (כת"י מינכן הוא כגרסתנו, ובכת"י רומי המילה ותני נמצאת דוקא ברב חסדא).
קיים הבדל נוסף בין דברי רב הונא ורב חסדא. בעוד שרב הונא בירך את בני המדליק, רב חסדא, לפי מפרשים רבים, בירך את חתנו – שיהיה אדם גדול.
רב חסדא לשיטתו במסכת בבא בתרא דף קמא ע"א: "אמר רב חסדא: ולדידי בנתן עדיפן לי מבני". והביא התוספות שם את דברי ר"י: "דלהכי קאמר בנתן עדיפן לי מבני, לפי שהיו חתניו גדולי הדור: רבא, [ורב מרי בר חמא], ומר עוקבא בר חמא".
