גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתל"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף כג ע"א

למה דוקא במצות נר חנוכה הקשו "והיכן צונו"?

אמר רב חייא בר אשי אמר רב, המדליק נר של חנוכה צריך לברך וכו', מאי מברך, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה", והיכן צונו, רב אויא אמר, מ"לא תסור" (דברים יז, יא), רב נחמיה אמר (שם לב, ז) "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (כג ע"א).

שאלה זו - "והיכן צונו" - נשאלת יפה, לכאורה, על כל ברכת המצוות "אשר קדשנו במצותיו וצונו" שמברכין על מצוות דרבנן, ולמה אם כן שאלוה רבותינו ז"ל דוקא במצות נר חנוכה. ואמנם הרמב"ם (הל' ברכות פי"א ה"ג) הזכירה גם עלי שאר מצוות דרבנן, וכלשונו: "וכן כל המצות שהן מדברי סופרים, בין מצוה שהיא חובה מדבריהם, כגון: מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה, בין מצות שאינן חובה כגון: עירוב ונטילת ידים, מברך על הכל קודם לעשייתן 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות', והיכן צונו בתורה" וכו'. וכן כתב בהל' חנוכה (פ"ג ה"ה): "בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל, ומברך לפניו 'בא"י... אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל'... אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו' כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב".

והנה, הגה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע הקשה כן בספרו 'חידושי המהרצ"א' (על סוגיות דחנוכה, סוגיא ח ביאור הגמרא): "למה לא מקשה כן אעירובין ונטילת ידים ומקרא מגילה והלל - למ"ד דהוא מדרבנן". ומיישב, שבשאר מצוות דרבנן, שפיר שייך לומר 'וצונו', הגם שחיובן הוא מכח תקנת חכמים, כי קריאת המגלה והלל - הם חלק מן הכתובים, וגם מלבד תקנת חכמים יש מצוה בקריאתם - מצד מצות לימוד התורה, ולכן שייך לברך על קריאתם "וצונו", אע"פ שהקריאה של עכשיו היא מדרבנן [במצות קריאת המגלה כתב המהרצ"א (שם בביאורו על הרמב"ם) עוד, שהרי "אסתר ברוח הקודש נאמרה" - לקרותה (עי' מגלה ז.), ולכן שפיר יש לומר עליה 'וצונו', כי במצוה זו אכן יש ציווי מאת ה' לקיימה], וכמו כן במצוות עירובין ונטילת ידים, מאחר ששלמה המלך תיקנן בזמן הנבואה, וגם יצאה בת קול כהסכמה על תקנות אלו (עי' שבת יד:), "והוו גם כן דברי קבלה כציווי מן הנביאים, ושייך לומר 'וצונו', כיון שהנביא אומר בהסכמת השי"ת, אבל נר חנוכה קשה", ולכן הקשו בגמרא דוקא על מצוה זו "והיכן צונו".

בספר 'פרי צדיק' (חנוכה, אות ב) כתב ליישב בזה: "מצות נר חנוכה נקרא במדרש (תנחומא נשא כט) ובפסיקתא (פרק ג) 'מצות זקנים', והטעם, דכל מצות דרבנן יש להם שורש בתורה, כמו עירובין - משמרת וסיג שלא יבאו לטלטל ברשות הרבים, ודבר זה אסמכוה אקרא (ויקרא יח, ל) 'ושמרתם את משמרתי', 'עשו משמרת למשמרתי' כמו שאמרו (יבמות כ.), ומצות מגילה למדו מקל וחומר (מגילה יד.) 'ומה מעבדות לחירות כו' ממיתה לחיים לא כל שכן', והרי כתיב בתורה שהקב"ה קבע מועד בפסח לזכר נס יציאת מצרים מעבדות לחירות, וקל וחומר ניתן לדרוש, משא"כ מצות נר חנוכה שאין לו שורש בתורה, ורק 'מצות זקנים'. וזה הטעם ששאלו בגמרא 'והיכן צונו' כו' ".

כיוצא בדבריו כתב ה'שפת אמת' (סוכה שם) ובתוספת נופך, ואלו דבריו: "יש לומר, דגבי לולב [כלומר, מצות נטילת לולב בחוה"מ, שתקנת חכמים היא] לא דייק הגמרא הכי, משום דשפיר שייך לומר 'וצונו על נטילת לולב', כיון דעיקר מצות לולב דאורייתא, ולכן שייך נמי על הוספת חכמים כל ז' 'נטילת לולב', אבל בחנוכה דליכא כלל בדאורייתא הקשו 'היכן צונו'".

וממשיך ה'שפת אמת' דמהאי טעמא הביאו בגמרא פסוקים אלו דייקא, כי "מדכתיב 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך', וכן 'שאל אביך ויגדך', משמע שיגידו לך רצון המקום ב"ה, דמדלא כתיב 'מן הדבר אשר יצוו אותך', וכתיב 'אשר יגידו לך', מוכח דמאי שתיקנו הם משלי הם, והם יגידו לך רצוני ושייך שפיר 'וצונו'" (ראה השגות הרמב"ן על ספה"מ שורש א; בני יששכר, כסלו מאמר ג אות א בהגה"ה).