הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "הלכה כרב באיסורים"

שבת כב ע"ב

איתמר, רב אמר: אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין.
רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד.
רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה.
אמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה. דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. 
 
1.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט:

נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה, הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו, אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא עומד. * עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה, ומותר להדליק כ נר חנוכה מנר חנוכה אחר.

השגת הראב"ד: מותר להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה אחר. א"א ועל ידי קינסא.+

הרמב"ם פוסק שמותר להדליק נר חנוכה אחד מחברו, והראב"ד חולק ואומר שמותר רק באמצעות קיסם של חולין.

2.
כנראה ששניהם מקבלים את פסק הגמרא שהלכה בנושא זה כשמואל ולא כרב. מכיוון שכך פסק רבה.

3.
בגמרא יש שתי דעות כיצד להבין [ולדעת את הסיטואציה המדוייקת] את המחלוקת בין רב לשמואל, ובזה חלוקים הרמב"ם והראב"ד כאיזה הסבר נפסק להלכה. והשאלה תלויה גם במשמעות הביטוי "קשיא" בגמרא שהופנה כלפי אחד ההסברים - אם זו דחיה מלאה או לא.

4.
הרי הכלל הוא שבכל המחלוקות בין רב לשמואל הלכה כרב באיסורים, ובכל זאת בכל שלושת הנושאים בסוגייתנו רבה פסק את ההלכה כשמואל למרות, שמדובר בנושאים של איסורים!

5.
הפרשנים לא עוסקים בכך. הם עוסקים בהרחבה בבירור ההלכה הנקודתית בסופו של דבר בכל אחד מהנושאים, אבל לא בשאלה מדוע רבה עצמו כך פסק בניגוד לכלל שהלכה כרב באיסורים שהרי רבה עצמו פסק בכל שאר המחלוקות בין רב ושמואל כרב באיסורים [כך לפי דברי אביי]?

6.
ואולי יש לומר שרק באופן נקודתי רבה פסק בשלושת הנושאים יחד שהלכה כשמואל בגלל העיקרון והסברא, שאין בכל שלושת הנושאים – משום ביזוי מצוה. ראה בהרחבה: "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמודים מ-מא; מב; מז-מח.

7.
ובפשטות כן מתיישב עם שיטת הרב אברמסקי

8.
מתי נולד הכלל שהלכה כרב באיסורים. בפשטות משמע מסוגייתנו שמתקופת רבה. אמנם רבה לא מתייחס במפורש דווקא ל"איסורים", ואולי הוא בא ללמדנו כלל כללי יותר, שתמיד הלכה כ"רב" חוץ משלושת הדברים המנויים בסוגייתנו שהלכה כשמואל. ולפי זה אולי המגבלה שהלכה כרב נגד שמואל רק באיסורים נוצרה מאוחר יותר. ואולי להיפך: הכלל המצומצם נולד מוקדם ורבה הרחיבו.

9.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רצח:

כב. באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן. כמה כללי הלכה במחלוקת של אמוראים809 נאמרו בתלמוד, ויותר מהם בגאונים ובראשונים. בתלמוד מצינו כללים: במחלוקת של רב ושמואל; רב ור' יוחנן; שמואל ור' יוחנן; ר' יוחנן וריש לקיש; רב נחמן ואמוראים אחרים; רבה ורב יוסף; אביי ורבא; רב אחא ורבינא.

רב ושמואל שנחלקו, הלכה כרב באיסורים810, בין לקולא ובין לחומרא811, וכשמואל בדינים812,

מלבד בשלשה דברים, שאף על פי שהם באיסורים813 הלכה כשמואל, והם:
מדליקים מנר לנר814
ומתירים ציצית מבגד לבגד815
וגוררים בשבת816.

בטעם הדבר כתבו ראשונים שידעו חכמים שרב היה רגיל לדקדק בהוראות איסור והיתר, ושמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינים, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על כל דבר אמת817,
ויש שכתבו לפי שרב היה בקי ומלא ברכת ה' במשניות וברייתות ולפיכך הלכה כמותו באיסורים ושמואל היה מפלג בעיון ושיקול הדעת שהוא עדיף לדיני ממונות818.

אף כשנחלקו בירושלמי כתבו אחרונים שאומרים הלכה כרב באיסורים, מכיון שהטעם הוא שרב היה בקי באיסורים יותר819.

במקום שעיקר המחלוקת שלהם הוא באיסורים, אלא שמחלוקת זו נוגעת גם לדינים, הלכה כרב גם באיסור וגם בדין820, וכן להיפך, כשעיקר המחלוקת הוא בדינים, אלא שהדבר נוגע גם באיסורים, הלכה כשמואל בשניהם821. כשתחילת המחלוקת נוגעת גם באיסורים וגם בדינים, אין כלל זה אמור, וצריכים לפסק הלכה מיוחד822, ויש שכתבו הלכה כרב,