נר לכל אחד ואחד
שבת כא ע"ב
"תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך".
הרמב"ם והתוספות פירשו שבעל הבית הוא המדליק נרות כמנין אנשי הבית. לפיכך נוהגים הספרדים שכיון שהדליק בעל הבית אין לאחד מבני הבית לברך שוב.
אבל בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן רלד אמרו:
"וששאלתם: הרבה בני אדם הדרים בחצר אחד, חייב כל אחד ואחד בנר חנוכה או משתתפין כולם בנר אחד?
שורת הדין: אם משתתפין כולם בשמן יוצאין כולם בנר אחד. אבל מי שרצה לחבב ולהדר את המצות כל אחד ואחד מדליק נר לעצמו. דת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד".
לפירוש זה מבואר שלא אמרו: "נרות כמנין אנשי הבית", אלא "נר לכל אחד ואחד" – שכל אחד ואחד ידליק. ואין בזה רק הידור של ריבוי נרות, אלא גם: "מצוה בו יותר מבשלוחו" (מסכת קידושין דף מא ע"א). שאין נר חנוכה חיוב הבית כמזוזה, אלא חיוב האיש, ורק מצוה לכתחילה שידליק על מזוזת ביתו, להיכר.
לכן גם אלו שהם רק "מהדרין" מקדימים בהידור זה, החשוב יותר. ורק "המהדרין מן המהדרין" מוסיפים גם את ההידור של הריבוי בנרות כפי ימי החנוכה.
וגם אם לא יוכלו כולם להדליק בטפח הסמוך לפתח, אינם גרועים מהדר בעליה שאין לו דלת כלל.
הדין שהמהדרין מן המהדרין מוסיפים על ההידור הראשון מפורש במגילת תענית, הסכוליון: "מצות נר חנכה נר אחד לכל בית והמהדרין נר אחד לכל נפש והמהדרין מן המהדרין מוסיפין נר לכל נפש ונפש לכל לילה".
