סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

לא תקרבו

שבת יג ע"ב

 
"בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי.
- בימי לבוניך מהו אצלך? - אכל עמי, ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר
".


הקשו הראשונים שהרי אין הבדל בין ימי הנידות לימי הליבון אם לא טבלה בינתיים. ולא שמענו שהיו רגילות לטבול אחר ימי הנדות.
וי"ל שאמנם אין הבדל אם חובת ההרחקה היא מן התורה. אלא שאותו תלמיד סבר כמאן דאמר שההרחקות הן רק מדרבנן. והרחקות דרבנן אסורות רק אם יש חשש שיכשל, שהרי המשנה השוותה בין הרחקות הנשים להרחקת לא יקרא לאור הנר, ואמר רבא בדף יב ע"ב שאין איסור באדם חשוב למשל, כי אינו רגיל להטות. וימי הליבון אינם איסור גמור, אלא כדברי רבי זירא: "בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים" (מסכתות ברכות דף לא ע"א; ונדה דף סו ע"א), לכן יכולה היתה לטבול בכל שעה. משום כך: "לא עלתה דעתו על דבר אחר" – שלא נתאווה לה כל כך כי היתה לו "פת בסלו", ולא היה צורך בגזרה.

אותו תלמיד נענש משום שעבר על איסור: "ישן עמי בקירוב בשר", הנלמד מהפסוק "לא תקרבו לגלות ערוה". איסור זה כולל בתוכו את מה שנשמרו ממנו בימי האיסור: "אפילו באצבע קטנה לא נגע בי". הוי אומר שכשם שלענין הסתכלות אמר רב ששת: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף" (מסכתות ברכות דף כד ע"א; שבת דף סד ע"ב), כך לענין איסור קירוב בשר, אסורה נגיעה באצבע קטנה כשם שאסור קירוב בשר מלא. ואפילו כאשר "לא עולה על דעתו דבר אחר" ואינו בא בזה לידי ביאה.

אולם אם אין המגע מביאו לידי הרהור וגם יש במגע זה צורך מסויים של מצוה, מותר.
כך מבואר במסכת קידושין דף פא ע"ב:
"רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה, שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה.
...אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל: הכל לשם שמים".
ופירש רש"י: "הכל לשם שמים - ואין דעתי אחריה לחיבת אישות אלא לחיבת קורבה ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה".
הרי שגם נגיעה הותרה לשם אותו צורך.
ובמסכת כתובות דף יז ע"א:
"רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא – לא".
גם פה הותרה נגיעה לצורך מצוה – של שמחת חתן וכלה, כאשר אין הרהור. ולא רק לרב אחא, אלא גם לכל תלמידיו.
ובמסכת ברכות דף כ ע"א:
"רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר