ופליגא דרבי פדת
שבת יג ע"א
"תא שמע: (יחזקאל יח) ואל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב, מקיש אשה נדה לאשת רעהו. מה אשת רעהו - הוא בבגדו והיא בבגדה אסור, אף אשתו נדה - הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. שמע מינה.
ופליגא דרבי פדת, דאמר רבי פדת: לא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי עריות בלבד, שנאמר (ויקרא יח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה".
שאלו הראשונים מניין שפליגא, אולי דרשת הברייתא היא אסמכתא מדרבנן, ודברי רבי פדת אמורים בדין התורה.
וי"ל שאמרה הברייתא: "מה אשת רעהו - הוא בבגדו והיא בבגדה אסור". מנין לה הדבר? על כרחך שלמדו זאת מהפסוק "לא תקרבו לגלות ערוה", שאסור מהתורה כל דבר המביא לידי גלוי עריות. וזהו שלא כדברי רבי פדת שהפסוק עוסק רק בגילוי ערוה ממש. ואין לומר שדרשת הברייתא אינה אלא אסמכתא, כי לא יתכן שיבוא הפסוק שביחזקאל ללמד בהיקש איסור שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן.
קרוב לדברים אלו כתב בתוספות הרא"ש.
