תפילת רשב"י
שבת יא ע"א
"תניא: חברים שהיו עוסקין בתורה - מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן".
כתב התוספות:
"כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו - והא דאמר לקמן (דף לג:) כי הוה מטי (זמן תפלה) [עידן צלויי] לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו קריאת שמע".
וקשה,
הרי דין קריאת שמע אינו כדין תפילה.
רק בתפילה נחשב לעומד בפני המלך.
רק על תפילה אמרו בברייתא: "היתה טליתו... חגורה על מתניו - מותר לקרות קריאת שמע; אבל לתפלה - עד שיכסה את לבו" (מסכת ברכות דף כד ע"ב).
רק על תפילה נאמר: "דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי" (מסכת ברכות דף ל ע"ב).
רק לפני תפילה היה "רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי" (מסכת שבת דף י ע"א).
וגם לשון תפילה אינו עולה כל כך לקריאת שמע.
ויש לומר, שאותן תפילות שהיו מתפללים היו בשבת, וכמו שהביא הרמ"א בשו"ע או"ח רצ, ב: "והת"ח ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלמודם כל ימי השבוע (ב"י סי' רפ"ח בשם ירושלמי)".
ובפסיקתא רבתי פרשה כג:
"[ר' ברכיה בשם] ר' חייא (בי רבא) [בר אבא] לא ניתנה השבת אלא לתענוג, רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה, ולא פליגי, (מאן) [מה] דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג, אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים, (מן) מה דאמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לתלמוד תורה, אילו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן של ימות השבת ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה".
וכיון שמתבטל מלימודו, עוסק בעונג סעודה ובזימרה בתפילות ובתשבחות.
