דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף ד
עמוד א
רש"י ד"ה לאחרים. אחר שראה ובא לפנינו לישאל לרדותה קודם שיבא חבירו לידי חיוב חטאת:
רש"י ד"ה וכי אומרים לו לאדם. צא וחטא איסור קל כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור:
רש"י מוסיף "צא" על לשון הגמרא חטא בשביל שיזכה חבירך, וכן מסביר רש"י שיזכה = שלא יתחייב עונש חמור, והיה לכאורה יותר נכון לומר שיזכה שלא יהיה חייב קרבן חטאת (שיזכה בקרבן) וכמו שכתב בד"ה לאחרים קודם שיבוא לידי חיוב חטאת, והזכות היא הפטור מחיוב הקרבן, ומדוע רש"י כתב בלשון "עונש חמור", ונראה שבשביל לפטור את חברו מחטאת, הרי שיכול לומר לחבירו קודם שתיאפה הפת - שאסור לאפות, ומאחר שחיוב חטאת הוא רק בהעלם מתחילת המלאכה עד סופה הרי שאינו חייב בקרבן חטאת, אבל כשרודה את הפת קודם שתיאפה הרי שזה איסור קל כי הרי רודה אותה קודם זמן האיסור (דהרי האיסור ברדייה הוא באמת בהגיע הזמן לרדות), וע"כ ה"עונש חמור" שרש"י נקט הוא לכאורה כלפי שמיא שיזכה בדין לגמרי משגגתו, ודו"ק.
