סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושג: "מאי שנא הכא..."

שבת ב ע"א


מאי שנא הכא דתני: שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע ותו לא? - הכא דעיקר שבת הוא - תני אבות ותני תולדות, התם דלאו עיקר שבת הוא, - אבות - תני, תולדות - לא תני. אבות מאי ניהו - יציאות, ויציאות תרי הויין! וכי תימא מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני, מה התם - כולהו לחיובא, אף הכא נמי - כולהו לחיובא! - אלא אמר רב פפא: הכא דעיקר שבת הוא - תני חיובי ופטורי, התם דלאו עיקר שבת הוא, - חיובי - תני, ופטורי - לא תני.
 
בגמרא מסכת שבועות דף ג:

תנא: שבועות שתים שהן ארבע. מאי שנא הכא דתני להו לכולהו, ומאי שנא גבי יציאות שבת ומראות נגעים דלא קתני להו לכולהו?

1.
הגמרא שואלת מדוע בסוגייתנו המשנה שונה, אגב דיני שבועה, את כל המקומות שיש בהם "שנים שהן ארבע" – יציאות השבת ונגעים. ואילו במסכת שבת ובנגעים המשנה לא שונה, אגב הדינים שם, את כל שאר המקומות.

2.
יש פעמים בש"ס שהגמרא משוה בין שני מקומות [או יותר] ושואלת פעם אחת "מאי שנא", ויש מקומות, כמו בסוגייתנו, שהגמרא מנסחת פעמיים "מאי שנא".

3.
הביטוי "מאי שנא הכא דתני... ומאי שנא..." - 3 מופעים בש"ס.
ואילו "מאי שנא... ומאי שנא..." [השוואה בין רישא לסיפא, והשואה בין שני עניינים] מופיע בש"ס יותר מ – 100 פעמים.

4.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף

קפד. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, וכיוצא בזה.
כשמקשה מאי שנא כופל הענין, והלא היה די לו בפעם אחת לומר מאי שנא רישא מסיפא, או מאי שנא סיפא מרישא.
ונראה דזה לא שייך אלא כשמסתברא ליה הרישא יותר מסיפא, או הסיפא יותר מרישא,
אבל כששני הסברות שקולות, אומר מאי שנא שתי פעמים. כלומר, אם הסברא דרישא עדיף, מאי שנא סיפא, ואם הסברא דסיפא עדיף, מאי שנא רישא. כי היה נראה בעיני.

אמנם בפרק מי שאחזו (גיטין) דף ע"ה (א) לא משמע כן, דתניא, הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת, על מנת שתחזירי לי [את] הנייר הרי זו מגורשת. ופריך בגמרא, מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. כתבו התוספות דקשיא ליה רישא. ובפרק מי שאחזו (שם) דף ע"ג (א), על הא דתניא אם מתי מחולי זה, דפריך גמרא מאי שנא [רישא] ומאי שנא [סיפא], פירש רש"י (ד"ה מאי), דרישא קשיא ליה.

כלומר, כאשר הגמרא מנסחת פעמיים "מאי שנא" כוונתה לומר שאין העדפה בין המקורות. והשאלה היא רק מדוע אין המשנה נוקטת בשיטה אחידה. או בכל המקומות ימנו את כל הרשימה [כמו בסוגייתנו] או שבכל המקומות לא ימנו דוגמאות מסוגיות אחרות [כמו בשבת ובנגעים]

4.1
אמנם, השל"ה מעיר שלא תמיד זה נכון והוא מציין שתי סוגיות שברור מהגמרא שיש העדפה למקום אחד [כגון רישא של משנה] ושאלת הגמרא היא מדוע במקום השני [סיפא, למשל] הדין/מקרה שונה.

5.
גופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל תז

עוד לו, וז"ל מאי שנא ומאי שנא פריך לפעמים, ופירושו מאי טעמא, תוס' פרק הגוזל עצים [ב"ק קז.] ד"ה עירוב פרשיות.

משמע ממנו שהביטוי "מאי שנא" איננו ממש קושיה, שבעקבותיה אולי יווצרו דינים חדשים, אלא כוונת הגמרא לומר לנו שיש כאן שאלה שחובה למצוא לה הסבר. ולכן הביטוי "מאי שנא" קשור [תמיד?] למשניות, שהדין שבהם הוא נתון וקבוע.

6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תעא:

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, כל מקום שאומר התלמוד כן ולא קאמר מאי שנא רישא מסיפא או מאי שנא סיפא מרישא קבלנו מרבותינו דהכי בעי למימר דהא וודאי לית לן לפלוגי בינייהו כלל ואם באנו לחלק איפכא הוה לן למימר, ר' בצלאל בשיטה מקובצת על כתובות פ"ב דף כ"ט ד' ודף מ' ג' ובפ"ח דף ע"ח ב' וע"ש בפרק אע"פ דף ל"ה ד' שכתב דאפשר דהיינו דווקא כד נקיט בקוצר כגון מ"ש רישא ומ"ש סיפא אבל היכא דהדבר אינו מפורש והוצרך להאריך מ"ש זה דהוי כך וכך ומ"ש זה דהוי וכו' אז בא להורות דהכי הוא קושטא דמילתא ובשיטת ב"מ דף נ"ו ג' כתב בשם הריטב"א כלומר דרישא ניחא ליה אבל סיפא מ"ט וכאילו אמר מ"ש סיפא מרישא ע"כ ועיין שארית יוסף נתיב המשנה כלל ז':

ה"יד מלאכי" מוסיף הסבר, שכאשר הגמרא שואלת "מאי שנא" כפול [על שני הצדדים] משמע שהכתוב בשני המקומות [כגון: רישא וסיפא במשנה] מדוייק ונכון, אלא שצריך לדעת את הנימוק והסיבה.

7.
סוגייתנו - במסכת שבת - דומה לסוגיה במסכת שבועות. חשוב לציין שיש מחלוקת ראשונים האם קושיית הגמרא "מאי שנא הכא..." עיקרה הוא כלפי המשנה במסכת שבועות – כך סובר תוס' במסכת שבועות. ואילו התוס' בסוגייתנו סובר שעיקר הקושיה היא דווקא על סוגייתנו. ראה גם "מתיבתא", הערות ט; י; טז, וב"ילקוט ביאורים", עמודים טו-טז.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר