ורפא ירפא, חולשה או מצוה?
ברכות ס ע"א
"אמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. (רש"י. כלומר: לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים.).
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: (שמות כ"א) ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות".
קשה, למה אמר אביי 'לא לימא אינש הכי', הרי לכאורה דברי רב אחא ותני דבי רבי ישמעאל ממש זהים. גם רב אחא התיר לעסוק ברפואות, ואפילו תיקן לכך תפילה, ובדאי לא יתקן תפילה עבור עוסק בדבר איסור, וגם בנוסח התפילה מבואר שעסק הרפואה יש בו כדי להועיל. וגם לתני דבי רבי ישמעאל קיימת רק רשות לרופא לרפאות ויתכן שמודה שאינו ראוי לכתחילה.
אלא שלשון "רשות לרופא לרפאות" אין פירושו שיש רק רשות ולא מצוה. אלא כלשון המשנה במסכת קידושין דף עח ע"ב: "מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו". רשות פרושו הרשאה מבעל הסמכות, הקב"ה רופא החולים הסמיך כביכול את הרופאים לעשות שליחותו. לכן הרפואה אינה דיעבד אלא אפילו מצוה. וכך פסק השו"ע ביו"ד שלו סעיף א. כהסבר זה פירש הט"ז שם ס"ק א.
ועוד למד אביי שלדעת תני דבי רבי ישמעאל רפואה היא לכתחילה, שאילו לא היה בה תועלת אמיתית או שאינה הכרחית ואף עדיף לכתחילה להמנע ממנה, לא היה מקום לחייב את המכה בדמי רפואה.
ובשונה מדברי תני דבי רבי ישמעאל, רב אחא מעמיד את פשט הפסוק רק במכה בידי אדם, כפי דברי התוספות במסכת בבא קמא דף פה ע"א ד"ה שניתנה.
