הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תורת בבל

ברכות  נז ע"א

הרואה שעורים בחלום - סרו עונותיו, שנאמר +ישעיהו ו'+ וסר עונך וחטאתך תכפר. אמר רבי זירא: אנא לא סלקי מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא.

1.
בסוגייתנו משמע שרבי זירא עלה לארץ ישראל רק כאשר ידע שסרו עוונותיו.

2.
14 פעמים מוזכר בש"ס הביטוי "כי סליק רבי זירא", ולפעמים בתוספת "לארץ ישראל". מקור זה מהווה את אחד המקורות לאלה שפסקו שאין חובה ואין מצוה בזמן הגלות [עד מתי?] לעלות לארץ ישראל [ראה "מתיבתא", הערה כא].

3.
ונראה לומר: רבי זירא כלל לא מתכוון לעצם החיוב לעלות לארץ [ולכן כל עניינו בסוגייתנו לא קשור לוויכוח אם היתה חובה בזמנם לעלות לארץ!]. כל כוונתו היתה לומר: כיון שהוא מתכוון "להביא" / "להוריד" / את תורת בבל לתורת ארץ ישראל – לצורך זה הוא נדרש להיות נקי מעוונות!

3.1
המימרא ה"חזקה" ביותר לעניין זה היא:
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א:

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה.

הוא התענה כדי שישכח את תורת בבל! אבל הרי הוא כן מסר את תורת בבל, הכיצד?
אלא, כנראה אחרי שהוא כבר מסר את כל תורתו [תורת בבל] לחכמי ארץ ישראל הוא התענה כדי לשכוח את "תורת בבל" מכיוון שהיא כבר התחברה, השתלבה והוטמעה בתורת ארץ ישראל. ומכיוון שדבריו שהביא לארץ ישראל הרי נמצאים לפנינו גם בתלמוד הבבלי יש לומר שגם התלמוד הבבלי [כפי שהוא בימינו] מודע לכך שחלק מדברי חכמיו "עשו עלייה" ל"תורת ארץ ישראל "