הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

עיטוף כיצד?

ברכות נא ע"א

 
"עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה... ועיטוף...
עיטוף - רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה".

מהו העיטוף?

אמרו בירושלמי כאן בסוף הפרק:
"אכל מיסב – מתעטף ומברך. אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעמא בשתים יכסה פניו".
מבואר שהעיטוף מכסה את הפנים, וכמלאכים המכסים את פניהם בכנפיהם.
סיבת הסתרת פני המלאכים מפורטת במדרש מעשה מרכבה פרק ו, בבתי מדרשות ח"א:
"ארבע כתות של מלאכי קדושים מלאכי השרת מקלסין לפני הקדוש ברוך הוא... וכולן בכנפיהם כרום ראשיהן מעוטפין על פניהם לבל יצפו ובל יכירו מדמות פני השכינה".

וטעם העיטוף בכוס של ברכה וברכת המזון דומה לעיטוף הדיינים, כפירוש רש"י במסכת שבת דף י ע"א:
"דיינין מתעטפין בטליתן - כשפותחין בדין, מאימת שכינה, ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם".

ראיה נוספת למהות העיטוף, במסכת ראש השנה דף יז ע"ב:
"ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה".
היכן מרומז שנתעטף כשליח צבור? – מהמילים "על פניו", כלומר על פניו של ה'. וכדברי המהרש"א: "כש"ץ המעביר טליתו על פניו". הוה אומר שעטיפה מכסה את הפנים.

וכן בתוספתא מסכת טהרות פרק ד הלכה א:
"היה נעטף בטליתו וטמאות וטהרות בצדו וטמאות וטהרות למעלה, ספק נגע ספק לא נגע, ספקו טהור, ואם אי אפשר לו לכון ספקו טמא".
לשם מה הוזכר שנעטף בטליתו? לתאר מציאות שבה אינו מבחין בטמאות ובטהרות שבצדיו.

במה מתעטף?

"עיטוף - רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה".
פירש רש"י: "מעטף – בטליתו". כלומר, שהרי ממילא מדובר פה באופן העיטוף, לכן התוספת: 'רב פפא מעטף' בהכרח באה לומר שנתעטף באופן הרגיל – בטלית.
ואילו רב אסי נתעטף בסודרו, שהוא כצעיף או כפייה.
וכן הוא בתשובת רב נטרונאי גאון (ברודי-אופק יורה דעה סימן רצה; ותשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ד סימן כב):
"וששאלתם בשביל עטיפת ראש של אבל.
בין בטלתו בין בסודר שפיר דמי, דלא אשכחינן דדיקי רבנן, בין בסודר בין בטלית שניהן שוין".

כתב הב"ח באורח חיים סימן קפג אות ה בענין כוס של ברכה (הובא במג"א ובמ"ב):
"לכן כל ירא שמים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו".
וקשה, הרי המלבוש ואפילו הכובע אינם מכסים את הפנים.

אמנם הב"ח עצמו חזר בו וכתב בהלכות אבלות ביורה דעה סימן שפו אות א:
"כתב עוד הרוקח (סימן שיג עמ' קפד) אבל חייב בעטיפה, כמו עתה שמושכין הכובע לפני העינים כל שבעה".
כאן ביאר שעטיפה היא רק בדבר שיש בו כיסוי של העינים.