הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר המושגים: "רב יהודה ורב נחמן"; "הלכה כבתראי"
ברכות לו ע"א
קמחא דחיטי, - רב יהודה אמר: בורא פרי האדמה; ורב נחמן אמר: שהכל נהיה בדברו.
אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי יוחנן ושמואל קיימי כוותיה;
דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו בורא פרי העץ; אלמא: אף על גב דאשתני - במלתיה קאי; הא נמי, אף על גב דאשתני - במלתיה קאי.
מי דמי! התם - לית ליה עלויא אחרינא, הכא - אית ליה עלויא אחרינא בפת.
1.
רי"ף מסכת ברכות דף כה עמוד א:
קימחא דחיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל ומסתברא כרב נחמן דלא רגילי אינשי לספויי קמחא והכין פסקו רבוואתא וכן קמחא דשערי נמי שהכל דאמר שמואל קרא חייא וקמחא דשערי מברכין עליהן שהכל
הרי"ף פוסק כרב נחמן – שעל קמח חיטה מברכים "שהכל" – והוא טוען שדעה זו היא "מסתברא". והסברא היא, שאנשים לא לא רגילין לאכול קמח חיטה. שואלים הפרשנים: הרי בגמרא נתנו נימוק אחר להסבר דברי רב נחמן ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים כא-כב]. מסבירים הפרשנים שנימוקו של הרי"ף כלול למעשה בנימוק שמופיע בגמרא [ראה, שם, ב"ילקוט ביאורים"].
2.
אולם אפשר להעלות כמה נקודות עקרוניות מיוחדות בנושא של פסיקת הלכה בגמרא:
3.
רבינו יונה מקשה: רבא בסוגייתנו מקשה על רב נחמן. משמע מכך, שהוא חולק על רב נחמן. אומנם רב נחמן עונה על קושייתו של רבא, אבל בכל זאת כיוון שמדובר במחלוקת של סברות [ולא במקור תנאי] הרי יש להעדיף את סברת רבא על פני סברת רב נחמן מפני שרבא נחשב כ"בתראי" [חי 2 דורות אחרי רב נחמן] לעומת רב נחמן. והכלל הוא "הלכה כבתראי".
3.1
ויש מי שתירץ [שם, ב"ילקוט ביאורים"], אמנם רבא מקשה אבל יתכן שקיבל את תשובת רב נחמן.
3.2
כמו כן יש לומר שלא רב נחמן משיב לרבא [ובודאי זה כך – כי לא חיו באותו דור] אלא "סתמא דגמרא" עונה על קושייתו של רב נחמן
3.4
ונעיר: הרי רבא [חברו של אביי] לא חי בדורו של רב נחמן. הגמרא [קידושין דף עב עמוד ב] קובעת שרבא נולד אחרי שנפטר רב יהודה, ורב נחמן היה מבוגר מרב יהודה. ולכן צריך לומר שמדובר בסוגייתנו ב"רבא" אחר [לא רבא שהיה בן מחלוקתו של אביי] אלא "רבא בר ירמיה" - חברו של רב זביד [בספר "מנחת יהודה", עמוד 21]. ולכן, מעצם העובדה שלא רב נחמן באופן אישי ענה ל"רבא", אלא "סתמא דגמרא", משמע שכך פוסקת הגמרא – כרב נחמן.
3.5
הערה נוספת: אם באמת מדובר ברבא בר ירמיה הרי שהכלל שאמרנו ש"הלכה כבתראי" לא פשוט כלל, שהרי הרבה פוסקים טוענים שכלל זה לא חל בדורות שלפני אביי ורבא.
4.
הרשב"א פוסק כרב יהודה מפני צורת ניסוח דבריו של רבא: "לא תיפלוג עלה דרב יהודה...". ולא מובן, מה מיוחד בניסוח זה.
5.
מי שפוסק כרב יהודה סובר: מכיוון שאין בסוגיה הכרעה מפורשת כמי ההלכה, הרי שחל כאן הכלל: "רב יהודה ורב נחמן – הלכה כרב יהודה" [שם, "ילקוט ביאורים", הערה מז]:
6.
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קצ:
רב יהודה ורב נחמן כי פליגי, הלכה כרב יהודה. כן כתב הרא"ש ז"ל נדרים [פ"ב סי' ד] איתמר קונם עיני בשינה, אמר רב יהודה וכו' ורב נחמן אמר וכו', עד ומסתבר דהלכה כרב יהודה דמופלג בחכמה טפי מרב נחמן.
7.
ניסוח דבריו של רבא מעניינים:
אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי יוחנן ושמואל קיימי כוותיה;
דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו בורא פרי העץ; אלמא: אף על גב דאשתני - במלתיה קאי; הא נמי, אף על גב דאשתני - במלתיה קאי.
רבא טוען ששמואל סובר כרב יהודה [תלמידו של שמואל]. והוא מביא ציטוט מדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל. מכאן ניתן ללמוד שכאשר תלמיד אומר בשם רבו [או שהגמרא – "סתמא דגמרא" או "עורך הגמרא" - מנסחת כך את דבריו] בניסוח "אמר רב... אמר רב..." הכוונה היא שהתלמיד בהכרח סובר כך. אמנם בסוגייתנו נראה שיש לביטוי זה משמעות הרבה יותר רחבה והיא, שהתלמיד מעיד שרבו חושב כמותו! שהרי רבא מביא מדברי שמואל [שרב יהודה ציטטם] סיוע לרב יהודה בסוגייתנו.
8.
ספר אור זרוע חלק ד פסקי סנהדרין סימן ו:
"... וכי אמ' הילכתא כשמואל בדיני הני מילי לגבי רב אבל שמואל ורב נחמן הילכתא כרב נחמן."
הוא קובע שכעיקרון הלכה כרב נחמן נגד שמואל, ולא ברור האם הוא מתכוון שהלכה כרב נחמן נגד שמואל דווקא ב"דיני" [ענייני ממון] ואילו בסוגייתנו מדובר ב"איסורי" [ברכות נהנין], ולכן אולי אין הלכה כרב נחמן אלא כשמואל, ולפי זה ברורה טענת רבא כלפי רב נחמן: הרי שמואל סובר כרב יהודה.
