עין לא ראתה אלהים זולתך
ברכות לד ע"ב
"ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – (ישעיהו סד, ג) [וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ] עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ [יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ].
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: (דברים טו, יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ".
הניחא לרבי יוחנן, הוא יבאר שהפסוק כי לא יחדל אביון מקרב הארץ עוסק בעולם הזה שטרם ימות המשיח.
אולם כיצד יתרץ שמואל את הפסוק עין לא ראתה אלהים זולתך?
אלא שאמרו במסכת סנהדרין דף צח ע"ב:
"אמר רב: לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר: למשה. ורבי יוחנן אמר: למשיח".
רבי יוחנן לשיטתו כאן, שהדבר הנשגב ביותר שבעולם הוא ימות המשיח.
ואילו שמואל לשיטתו, שמשה ותורתו היא תכלית רום העולם. ממילא גם הפסוק עין לא ראתה אלהים זולתך אינו עוסק אלא בתורה בלבד. והיא האור שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא (מסכת חגיגה דף יב ע"א).
