אם שגורה תפלתי בפי
ברכות לד ע"ב
"אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר, זה חי וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף".
לשם מה נצרכו משמים לבלבל את תפילתו של רבי חנינא בן דוסא? והלא הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים! (מסכתות יבמות דף סד ע"א; וחולין דף ס ע"ב).
אלא שכבר הובטח אברהם אבינו (בראשית יב, ב) וֶהְיֵה בְּרָכָה, ופירש רש"י: "והיה ברכה - הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ". וכמפורש בפסוק הבא: (בראשית יב, ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר.
את אותה ברכת-הברכה מסר אברהם ליצחק: (בראשית כה, ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק.
ויצחק מסרה ליעקב ולכל ישראל: (בראשית כח, א-ד) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ... וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.
וכמפורש (דברים ד, ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
ולכן נצטווה משה: (דברים ג, כו) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה.
וכתב הפני יהושע מסכת ברכות דף לב ע"א: "שאילו התפלל משה עוד תפלה אחת... והיה נענה בתפלתו, לכך אמר לו אל תוסף דַּבֵּר".
משום כך, כאשר לא היתה צריכה התפילה להתקבל, תפילתו של רבי חנינא בן דוסא לא היתה שגורה בפיו.
וכן אמרו במסכת בבא מציעא דף פה ע"ב:
"ולוקמינהו בהדי הדדי! - סברי: תקפי ברחמי, ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. - אמר ליה: ויש דוגמתן בעולם הזה? - אמר ליה: איכא, רבי חייא ובניו. גזר רבי תעניתא, אחתינהו לרבי חייא ובניו. אמר משיב הרוח - ונשבה זיקא, אמר מוריד הגשם - ואתא מיטרא, כי מטא למימר מחיה המתים - רגש עלמא. אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא? - אמרי: אליהו. אתיוהו לאליהו, מחיוהו שתין פולסי דנורא. אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו".
כאשר רצו משמים שלא תהא תפילת האבות נשמעת, לא איפשרו להם כלל להתפלל יחד.
וכאשר רצו שלא תהא נשמעת תפילת רבי חייא ובניו, נצרך אליהו הנביא להדמות בפניהם כדוב של אש, כדי לבלבלם.
