זמן קרבן מוסף ותפילת מוסף / הרב הלל בן שלמה

ברכות כו ע"א

במשנה נחלקים תנא קמא ורבי יהודה, אם זמן תפילת מוסף הוא כל היום, או שמא רק עד שבע שעות (ולפי תוספות להלן כז,א ד"ה תא, אין לגרוס במשנה את דברי רבי יהודה, והם אינם אלא ברייתא). התוספות עומדים על שינוי הלשון "כל היום" האמור בדברי תנא קמא לגבי תפילת מוסף, בניגוד ללשון "עד הערב", האמור בתפילת מנחה. לדבריהם, שינוי הלשון נובע מהזמן בתחילת היום: תפילת מוסף ניתן להתפלל כבר מהבוקר, ואילו מנחה, רק משש שעות ומחצה. לדבריהם, זמן קרבן המוסף חל מיד אחרי קרבן התמיד בבוקר, ועל כן ניתן גם להתפלל באותה שעה.

התוספות מביאים ראיה לדבריהם מדברי הגמרא בעבודה זרה (ד,ב), האומרת כי אדם לא יתפלל בראש השנה מוסף ביחיד בשלוש השעות הראשונות של היום, משום ששעות אלו הן שעות של דין (וכן הוא בשו"ע תקצא,ח; אם כי הרמב"ם אינו מזכיר). משמע, שבשאר ימות השנה, אין כל מניעה להתפלל מוסף בשעה מוקדמת.

בגמרא בפסחים (נח,ב) נאמר, כי זמן תפילת המוספים הוא בשעה הששית. התוספות להלן (כח,א ד"ה ושל) כותבים, שהשעה הששית היא השעה שבדרך כלל מקריבים את המוסף עד לאותה שעה, ורק בדיעבד ניתן להקריבו כל היום; והם מחלקים בין שבת לשאר הימים בהם יש מוסף. התוספות אינם מבארים את כוונתם מהו החילוק, והצל"ח מבאר, כי יש עניין לאחר את קרבן המוסף, על פי לשון הפסוק "דבר יום ביומו", המלמד שמקריבים את המוסף באמצע היום. אולם ביום הכיפורים היו מקדימים את הקרבתו, בגלל חולשת הכהן הגדול הצריך לעשות את כל עבודת היום, וגם ברגלים היו מקדימים את הקרבתו, משום שהיה צריך להקריב עוד קרבנות נוספים באותו יום, של עולות הראייה. וגם בראש חודש היו מקדימים את ההקרבה, מאחר שהיו עוד נדרים ונדבות שהיו מוקרבים באותו יום.

השו"ע (רפו,א) כותב, כי זמן תפילת מוסף מיד לאחר תפילת השחר, ואין לאחרה יותר מעד סוף ז' שעות. השו"ע אינו פוסק כרבי יהודה, משום שהוא מבאר בסמוך כי זמנה כל היום, אולם בכל זאת הוא כותב על פי דברי רבי יוחנן המובאים להלן (כח,א) "ונקרא פושע", כי אף לדעת חכמים, אין להתעכב כל כך בתפילתו. מדברים אלו נראה לכאורה, שלא כדברי התוספות, אלא אף בשבת, עדיף להקדים את תפילת המוסף. בביאור הלכה שם מביא את דעת הלבושי שרד, שאם התפלל שחרית כותיקין, מן הראוי שימתין מלהתפלל מוסף עד לשעה מאוחרת יותר, משום שהתפילה היא כנגד הקרבנות. הבה"ל דוחה את דבריו וכותב, שאין להשוות לגמרי בין התפילה לבין הקרבנות, ובפרט שיש בזה משום ביטול עונג שבת אם הוא יתעכב מלהתפלל.