הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

ותיקין

ברכות ט ע"ב

 
"אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר אביי: לתפילין - כאחרים, לקריאת שמע - כותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.
תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
אמר רבי זירא: מאי קראה - (תהלים עב, ה) יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים".

האם ותיקין היו קורין את שמע לפני הנץ החמה או מיד אחר הזריחה?
בתוספות במסכת יומא דף לז ע"ב מובאת מחלוקת ראשונים בזה.
והעיר הב"ח (בברכות דף ט ע"ב) שכבר ברש"י יש בזה סתירה:
בדף ט ע"ב כתב רש"י: "דכתיב ייראוך עם שמש וגו' - מתי מתיראין ממך - כשמוראך מקבלים עליהם, דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בקריאת שמע". וזהו כפשטות הסוגיה שם, העוסקת בקריאת שמע.
ואילו בדף כט ע"ב פירש: "עם דמדומי חמה - תפלת יוצר עם הנץ החמה, ותפלת המנחה עם שקיעת החמה". כלומר תפילת העמידה של שחרית. וזהו כפשטות הסוגיה שם, העוסקת בתפילת העמידה.

קיימות ראיות לשתי השיטות.
הראיות שזמן הזריחה הוא זמן תפילת העמידה:
* חשיבות התפילה עם דמדומי חמה מוזכרת בדף כט ע"ב בענין תפילת העמידה.
* רבי זירא בדבריו בענין חשיבות התפילה עם דמדומי חמה (ברכות ט ע"ב; כט ע"ב; שבת קיח ע"ב) הזכיר את הפסוק "ולפני ירח", הרי שעוסק גם בתפילת המנחה. וכן החשש "דלמא מיטרפא ליה שעתא" שבדף כט ע"ב שייך רק במנחה. וכיון שבמנחה אין קורין את שמע מוכח שגם בשחרית מדובר בתפילת העמידה ולא בקריאת שמע.

הראיות שזמן הזריחה הוא זמן קריאת שמע:
* משמעות הלשון (מסכת ברכות דף כו ע"א) "מצותה עם הנץ החמה" – מצותה של קריאת שמע. ו"עם" הנץ משמעותו בפשטות – ברגע תחילת הזריחה.
* משמעות הגמרא במסכת יומא דף לז ע"ב: "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע".

כיצד ניתן ליישב בין הראיות הנוגדות?
ועוד קשה, הרי מטרות המתפלל כותיקין הן: א) "כדי שיסמוך גאולה לתפלה", ב) "ונמצא מתפלל ביום" (ברכות ט ע"ב; כו ע"א; ל ע"א). בשלמא לרבי אליעזר (בדף ט ע"ב) שזמן קריאת שמע עד הנץ החמה, אין אפשרות לאחר. אבל אמרו במסכת ברכות דף כה ע"ב: "ירד לטבול, אם יכול לעלות כו'. לימא תנא סתמא כרבי אליעזר, דאמר: עד הנץ החמה. - אפילו תימא רבי יהושע, ודלמא כותיקין; דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה". וכיון שותיקין אלו סוברים כרבי יהושע, למה לא יקרא קריאת שמע זמן רב אחר הזריחה? הרי עדין סומך בזה גאולה לתפלה וגם מתפלל ביום!

אלא שהברייתא בדף ט ע"ב: "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום" – עוסקת באותם הותיקין הסוברים כרבי אליעזר.
ואילו בדף כה ע"ב: "אפילו תימא רבי יהושע, ודלמא כותיקין; דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה", הגמרא לא הזכירה את אותה ברייתא, אלא דוקא את דברי רבי יוחנן שדבריו הם להלכה, והוא עוסק בותיקין הסוברים כרבי יהושע. ולכן השמיט רבי יוחנן את הנימוק שבסיפא הנכון רק לרבי אליעזר. וגם הקדים את הביטוי "מצוה" – "מצוה להתפלל עם דמדומי חמה", בעוד שלרבי אליעזר קיימת גם חובה, שלא לאחר את קריאת שמע.
ולדעת רבי יהושע כל המעלה של תפילה כותיקין אינה אלא דרשת רבי זירא מהפסוק יראוך עם שמש, ואין בזה הבדל בין שחרית למנחה. והנלמד הוא שברגע הזריחה ראוי לעסוק ביראת השם, בין בקריאת שמע ובין בתפילה. ואפשר שדי גם בשאר ברכות ומילי דרחמים.
ודומה הענין לדברי הקיצור שולחן ערוך סימן ע סעיף א: "לחבר הלילה עם היום בתורה שהוא ענין גדול".
וביום הכיפורים אמנם מקדימין את תפילת המנחה, אולם בשעת הרחמים שבדמדומי חמה מתפללין את תפילת הנעילה. פְּתַח לָנוּ שַׁעַר, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר, כִּי פָנָה יוֹם.

ודברי אביי בברכות דף ט ע"ב שהלכה כותיקין:
או שעוסק בענין סמיכות גאולה לתפילה בלבד,
או שמשמעות "הלכה" אינה בהכרח שיש בכך חובה,
או שלשון "הלכה" שאמר רב הונא אמורים רק לענין הלכה כאחרים – משיראה את חברו, ואילו דברי אביי "לקריאת שמע – כותיקין" אין נופל בהם לשון "הלכה", אלא שרק "מצוה" לנהוג כמותם.

ואפשר שותיקין העדיפו לכוין דוקא את סוף קריאת שמע לרגע הזריחה כדי שגם יקיימו "יראוך" בקבלת עול מלכות שמים, וגם תפילת השחר שתוקנה כנגד קרבן התמיד תעלה לרצון בזמן עלות החמה – "כנגד היום" (מסכת יומא דף סב ע"ב), פירש רש"י: "כנגד זריחת השמש".
ואפשר שעדיף שגם ברכת הגאולה תהיה ביום כמו שאמרו במסכת ברכות דף ד ע"ב: "גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא".


ובניסוח שונה:
בסוגייתנו משמע שהלכה כותיקין ולא כמידת חסידות בלבד. והקשו הראשונים כיצד מתיישב הדבר עם פסק הגמרא לקמן בדף י ע"ב: "הלכה כרבי יהושע" שקריאת שמע עד ג' שעות.

ולא קשיא, כי קריאת שמע כותיקין כוללת שני עניינים.
הלכה כותיקין לענין המוזכר בסמוך: "שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום", כלומר שלא יקרא קריאת שמע זמן רב לפני הזריחה וימתין לזריחה לתפילה, כי אז לא יסמוך גאולה לתפלה.
אולם אם קורא זמן ניכר אחר הזריחה כרבי יהושע, עדין סומך הוא גאולה לתפלה. אך מידת חסידות שיסמיך בזריחה ממש, וכך מקיים גם את דברי רבי זירא: "מאי קראה? - יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים".