בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ
ברכות כח ע"א
"אמרי: היכי נעביד?
נעבריה - גמירי: מעלין בקדש ואין מורידין!
נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא - אתי לקנאויי!
אלא: לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי, ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא".
החשש של "אתי לקנאויי" אינו חשש שולי. נחוץ מדרג (היררכיה) ברור שיוביל להנהגה החלטית ותקינה. ככתוב: (משלי כח, ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ. ומרגלא בפומייהו דאינשי: 'עדיף מנהיג יחיד טפש מאשר שנים חכמים'.
דומה לזה אמרו (מסכתות עירובין דף ג ע"א; ובבא בתרא דף כד ע"ב) "קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא".
ובמסכת בבא מציעא דף קט ע"א: "רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא, שכיב ושבק חמשה חתנוותא. אמר: עד האידנא - חד, השתא - חמשה. עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה, סמכו אהדדי ומפסדו לי".
והטעם, כלשון מסכת בכורות דף מ ע"א: "כל יתיר כנטול דמי", כאשר כל מנהיג מושך לכיוון אחר, ממילא – אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה (שופטים יז, ו). ומובא בספר קול אליהו בשם הגר"א (מתלמידו ובן אחיו בעבודת הגרשוני על שה"ש) על הפסוק: וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ב, כג), שכיון שמת מלך מצרים היתה גם העבודה וההמתה בלא משפט, כלפי חוץ לפחות, לכן ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.
אלא קשה, למה קבעו לרבן גמליאל שלש שבתות, הלא די בשתים לעומת שבת אחת של רבי אלעזר בן עזריה.
שתי תשובות בדבר:
א) אילו יתרונו של רבן גמליאל היה בשבת אחת בלבד, היה הדבר נראה כאילו שותפים הם בהנהגה. ותוספת השבת אינה אלא כבוד מה שמכבד רבי אלעזר בן עזריה את רבן גמליאל הקשיש ממנו, הותיק ממנו, והמיוחס לבית דוד. "מילתא בעלמא הוא דעבד ליה" (מסכת בבא קמא דף פ ע"ב). לכן נצרכת שבת נוספת לצורך הבחנה ברורה שהבידול הוא מוחלט – רבן גמליאל הוא הנשיא, הוא המנהיג, ורבי אלעזר בן עזריה אינו אלא נשיא לשעבר בלבד, אלא שלא ירד מכבודו. כדין כהן גדול שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו, שהראשון חוזר לעבודתו, והשני אינו משמש כהן גדול, משום איבה, אך גם מורידין אותו מכבודו להיחשב ככהן הדיוט (מסכת יומא דף יב ע"ב, ועוד).
ב) ללא ספק היה צריך רבן גמליאל לשוב לנשיאותו. אלא שנתעורר ספק: מצד אחד, גם רבי אלעזר בן עזריה ראוי לשמש עמו כנשיא. ומצד שני, אין ראוי שישמש אַחֵר יחד עם רבן גמליאל. הספק איפוא אינו אלא רק בחצי השני של הנשיאות. פסק הדין בשאלה כזו מבואר במסכת בבא מציעא פרק א משנה א: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית... זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי... זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.
קיימת נפקא מינה בין שני ההסברים. כגון כאשר ארבעה יורשים אפשריים טוענים לרשות הישיבה.
להסבר הראשון יש לברור מי ימלוך כראש הישיבה, והוא שיאמר שני שיעורים כלליים יותר מכל אחד מהאחרים. אלא שגם הם יכונו בתואר ראש ישיבה. באחד מימות השבוע יאמר בקביעות ראש הישיבה את שיעורו, וביום אחר בשבוע יאמר אחד מהאחרים, בכל שבוע חכם אחר.
להסבר השני, ראש הישיבה יאמר שלשה רבעים מהשיעורים, והאחרים יאמרו כל אחד רק שיעור אחד מתוך תריסר.
