הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

דמדומי חמה

ברכות כט ע"ב

 
"אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה; ואמר רבי זירא: מאי קראה – (תהלים עב, ה) יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים.
לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה, מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא".

לכאורה ממשמעות הגמרא וסתימת המפרשים עולה שיש כאן מחלוקת, כאשר חמשת האמוראים שברישא משבחים תפילה עם דמדומי חמה, ואילו במערבא חוששים.

אולם רבנו חננאל פירש שאין כאן מחלוקת, ושני זמנים שונים נקראים דמדומי חמה:
הזמן המשובח להתפלל בו הוא מעט לפני שקיעת החמה. כך עולה מדברי הירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א:
"א"ר יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללין עם דמדומי חמה. מה טעם? – (תהלים לב, ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא. מהו לעת מצוא? – לעת מיצויו של יום".
מיצויו של יום הוא סוף היום – הטיפות האחרונות. כלשון הכתוב: כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית (ישעיהו נא, יז).
וכדברי רש"י במסכת שבת דף קיח ע"ב:
"דמדומי חמה - כשהיא אדומה, שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה, וערבית סמוך לשקיעתה".
כלומר שמדובר בזמן שהיא עדין נראית.

ואילו הזמן שאין מן הראוי להתפלל בו לכתחילה הוא לאחר שקיעת החמה.
דברי רבנו חננאל הובאו להלכה בהגהות מיימון (פרק ג' מהלכות תפלה אות ג), בבית יוסף (או"ח סימן רלב), ובשו"ת רדב"ז (חלק ב סימן תרעו).
וכן משמעות דברי המשנה ברורה (סימן רלג ס"ק יד) שעד השקיעה אינו בכלל הקללה:
"אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה, וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים. וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא".

למרות שמדובר באותו ביטוי עצמו, מצינו לשון דמדומי חמה גם במשמעותו של הזמן המסופק שבין היום והלילה, שהוא בודאי אחר השקיעה. הרי מספר ממקומות אלו:
בירושלמי מסכת תרומות פרק ח ה"ד: "תיפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דימדומי חמה".
ירושלמי מסכת מעשרות פרק ד ה"ב: "תיפתר בשלקטום עם דמדומי חמה".
ירושלמי מסכת פסחים פרק א ה"ח: "תיפתר שנולד לה ספק טומאה עם דימדומי חמה".
ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ב ה"א: "תיפתר שנקבר בדמדומי חמה".
במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא בא פרשה ה:
"בין הערבים, שומע אני עם דמדומי חמה? {לאחר השקיעה} – ת"ל בערב (דברים טז, ו) {כשהשמש רק מעריבה לשקוע}. אי בערב יכול משתחשך חמה? {משחשיכה וצאת הכוכבים} – תלמוד לומר: כבֹא השמש".
בקהלת רבה פרשה ט א, ז:
"ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה, והיו הכל תמהין ואומרים: זה הוא אבא תחנה חסידא?! אף הוא הרהר בלבו ואמר: תאמר שמא חללתי את השבת! באותה שעה הזריח הקב"ה את החמה".
הרי שבזמן דמדומי חמה אין החמה נראית.