תפילת שבת והדלקת נרות בערב שבת / הרב הלל בן שלמה
ברכות כז ע"א
בגמרא מסופר שרב היה מקדים להתפלל תפילת ליל שבת בערב שבת, כדעת רבי יהודה, שזמן תפילת המנחה הוא עד פלג המנחה, ומשם ואילך מתחיל זמן תפילת ערבית. התוספות (ד"ה דרב) תמהים על כך מהאמור לגבי הדלקת הנרות במסכת שבת (כג,ב) "ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר", והם מתרצים ששם המדובר כשאינו מקבל עליו שבת, אבל אם הוא מקבל עליו את השבת, אין זו הקדמה. לפי דברים אלו, לא ניתן להדליק נרות על דעת שלא מקבלים את השבת, אלא רק סמוך לכניסת השבת, שהרי הקדמת התפילה המדוברת כאן, היא לאחר פלג המנחה.
הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה (ד,ה) מביא את ההלכה שמדליקים את נרות החנוכה עם חשכה, לא מקדימים ולא מאחרים; ואילו בהלכות שבת (ה,ג) הוא רק מזכיר שההדלקה צריכה להיות מבעוד יום, קודם שקיעת החמה, ואינו מזכיר כלל איסור להקדים. לפי דבריו יש לומר, כי דברי הגמרא בשבת נאמרו על נר חנוכה ולא על נר שבת, וממילא אין כל מקום לקושיה על הנהגתו של רב (ואע"פ שבגמרא בשבת המדובר באשתו של רב יוסף שהיתה מדליקה, ולכאורה הדלקת הנר לנשים נאמרה דווקא בנר שבת, נראה שהרמב"ם סבר שניתן לבאר שהיא היתה מדליקה נרות חנוכה – ויש בכך סברה גדולה, משום שבתחילה נאמר שהיא היתה מאחרת בהדלקתה, וחלילה מלחשוד בה שהיתה מאחרת ומדליקה נרות אחרי זמן כניסת השבת).
אבל הטור והשו"ע (או"ח רסג,ד) מבארים את דברי הגמרא ביחס לנרות שבת, שאין להקדים את הדלקתם, משום שאין הדבר ניכר שמדליקים אותם לכבוד שבת, והם כותבים כדברי התוספות, שכאשר הוא מקבל עליו שבת בהדלקה זו, רשאי לעשות כן, כל זמן שמדליק אחרי פלג המנחה.
