הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "רב ותלמיד"

ברכות כז ע"א-ע"ב

... אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! 
השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד. 

1.
כיצד רב הונא נהג שונה מרבו – "רב"?

2.
אלא, שכוונת הגמרא לומר שמהתנהגותו של רב הונא משמע שרבו – "רב" – גם כך נהג, ולא סותר את העדות של רב חסדא, כי יתכן שבמקרה ההוא "רב" נהג רק בשעת הדחק ["מתיבתא", הערה כא].

3.
כמו כן ניתן לומר שגם "חכמים" עשו כרב הונא, והלכה כמותם גם נגד "רב" מדין "רבים" [מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רטז], אבל לפי הסבר זה קשה עדיין מדוע רב הונא לא נהג כרבו, ואולי אפשר לומר שרב הונא הכריע כ"חכמים" נגד רבו – "רב".

4.
מכאן יש ללמוד כלל: כל דין או מעשה של חכם מסתמא עושה כרבו המובהק.

5.

ובהמשך הסוגיה:

רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין.

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין. –
איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי! - רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי. –

ורבי ירמיה היכי עביד הכי? והא אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יתפלל אדם

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב

לא כנגד רבו ולא אחורי רבו; רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל! - שאני רבי ירמיה בר אבא, דתלמיד חבר הוה. והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב: מי בדלת? אמר ליה: אין, בדילנא, ולא אמר, מי בדיל מר.

6.
כיצד הגמרא מביאה סיוע מ"רב" לריב"ל שהיה בן דורו [שניהם היו תלמידי רבי יהודה הנשיא, וגלבי שניהם אומרים שנחשבים כתנאים]. בדרך כלל הביטוי "מסייע ליה" מיוחס לתנא במשנה או בברייתא שיש ממנו הוכחה לדברי אמורא.

7.
ואולי אפשר לומר, שהסיוע הוא מהמעשה שעשה "רב" שזהו סיוע לדינו של ריב"ל ש"רק" אמר הלכה, אבל אין הוכחה שכך נהג בפועל.

8.
כיצד הגמרא מקשה מרבי אמי ומרבי אסי שהיו תלמידי רב הונא [ורבי יוחנן] שהיה תלמידו של "רב"?

9.
אלא – כפי שאמרנו גם בסעיף הקודם: אם תלמידי חכם מסויים נהגו באופן מסויים משמע שכך נהג גם רבם וממילא הגמרא טוענת שיש סתירה בדברי "הרב" ["רב"] עצמו.

10.
הגמרא מבדילה בין "תלמיד" ל"תלמיד-חבר" – שהיה רבי ירמיה. ראה ב"מתיבתא", הערה ו, שהיה "רבי ירמיה" – תלמיד-חבר של "רב" [דור 2], והיה "רב ירמיה", שהיה תלמידו של רב הונא [דור 3].

11.
הגדרת "תלמיד-חבר" ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים רכג-רכד.