הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תנא קמא ורבי יהודה; "איבעית אימא"

ברכות כז ע"א

אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. .

1.
הסבר הדבר, שהמשנה של רבי יהודה בן בבא שנאמרה במסכת עדיות היא משנה "חשובה", שכנראה הסכימו עליה כל החכמים [ראה גם "מתיבתא", הערה יב]. רש"י מפרש, ש"הלכה כאותן עדיות", כנראה, שמדובר במשניות שכוללות את עדיותיהם של חכמים על דינים שקיבלו במסורת. ואם ניתן להוכיח מאחת המשניות הללו דין מסויים - כבסוגייתנו – כך הלכה. ונראה, שניתן גם לומר, שרבי יהודה הנשיא שכינס את המשניות של מסכת עדיות הוא זה שהכריע שהלכה תהיה כאותן משניות.

2.
וקצת קשה: בסוגייתנו הרי יש מחלוקת במשנה בין "תנא קמא" [חכמים] לרבי יהודה. בדרך כלל הכלל הוא, שהלכה כתנא קמא מפי שהוא נחשב "רבים" נגד יחיד, ואם רבי יהודה הנשיא ידע שהלכה כרבי יהודה במשנתנו בגלל המשנה במסכת עדיות מדוע השאיר את דעת תנא קמא כ"סתם" [כדי שייחשב כרבים – והרי בין כך אין הלכה כמותם] יכול היה לכתוב ברישא "דברי רבי מאיר"] [שהרי "סתם משנה" – רבי מאיר", אלא שכדי שלפסוק הלכה כמותו רבי "סתם" את הרישא לתת לה תוקף של רבים – רש"י במסכת ביצה – דף ב] ואז היינו יודעים שהלכה כרבי יהודה על פי הכלל שרבי יהודה ורבי מאיר - הלכה כרבי יהודה.

3.
ראה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריד, מביא הסבר, שתוס' אמרו שלעניין מוסף לא מוזכרת דעת רבי יהודה כי "רבי" לא פסק כמותו, ומכאן נלמד, שבשחרית שמוזכרת דעתו של רבי יהודה הלכה כמותו. אבל לא עונה ממש על שאלתנו.

4.
ולכן נראה להסביר: רבי יהודה הנשיא בעצמו באמת דווקא כן פסק כתנא קמא במשנתנו שהם "חכמים", והם חולקים על רבי יהודה בן בבא במשנה במסכת עדיות [ראה על נקודה זו ב"ילקוט ביאורים", עמוד ריג]
ורק חכמי הגמרא קבעו שהלכה במשניות שמובאות במסכת עדיות ולכן קבעו שהלכה כרבי יהודה.

5.
"בגדול" אפשר לומר שממהלך הסוגיות האחרונות משמע שהלכה כרבי יהודה כי הגמרא דנה בהרחבה בהסבר שיטתו ["עד ועד בכלל"], והכלל הוא שהלכה כאותו חכם שהסוגיה "שקיל וטרי אליביה". אבל גם כאן ההכרעה היא של חכמי הגמרא [של חכמי בית המדרש שדנו בעניין, או של "עורך הגמרא"].

6.
ולגבי העניין האחרון שהזכרנו הרי שמייד בהמשך הסוגיה:

ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. מאן תנא להא, דתנן: +שמות ט"ז+ וחם השמש ונמס - בארבע שעות. אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר: +בראשית י"ח+ כחם היום - הרי שש שעות אמור, הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס - בארבע שעות. מני? לא רבי יהודה ולא רבנן! אי רבי יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא, אי רבנן - עד חצות נמי צפרא הוא! –
אי בעית אימא: רבי יהודה,
אי בעית אימא: רבנן.

אי בעית אימא רבנן - אמר קרא: בבקר בבקר - חלקהו לשני בקרים;
ואי בעית אימא רבי יהודה, האי בקר יתירא - להקדים לו שעה אחת. דכולא עלמא מיהא וחם השמש ונמס בארבע שעות, מאי משמע? אמר רבי אחא בר יעקב, אמר קרא: וחם השמש ונמס, איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן? הוי אומר בארבע שעות.

רואים מהסוגיה שהגמרא דנה גם לפי רבי יהודה וגם לפי חכמים. לכן משמע שמצד הסוגיה הזאת אין כאן הכרעה כמי ההלכה. [כי פעמים רבות הגמרא דנה לפי שיטה א כדי להסביר על ידה את שיטה ב – ולכאורה סותר לכלל שהזכרנו לעיל שהלכה כמי ש"שקיל וטרי" אליביה].

7.
יש באחרונים שיטה ש"איכא דאמרי" ו"איבעית אימא" נחשבים "אותו דבר". כמו כן יש דיון ארוך כיצד להכריע להלכה, כדעה ראשונה או כדעה שניה, בכל אחד מהניסוחים "איכא דאמרי" ו"איבעית אימא". כמו כן יש הבדל אם יש פעמיים "איבעית אימא" –כבסוגייתנו או רק פעם אחת, וכן יש הבדל אם הביטוי השני מופיע בצורה של "ואיבעית אימא".

בסוגייתנו - אם הגמרא כבר ידעה שהלכה כרבי יהודה הרי שגם לא ברור כאיזה "איבעית אימא" - כי הוא מופיע בשתי צורות הפוכות [ראה את הכפילות מודגשות].

אמנם אם נאמר שתמיד הלכה כ"ואיבעית אימא" [בתוספת ה"ו"] הרי שברור שהלכה כרבי יהודה בגלל שמופיע בסוף "ואיבעית אימא" רבי יהודה.

הערה: בפשטות יש להבדיל גם בין "איבעית אימא" כבסוגייתנו שמדובר על שתי שיטות חכמים לבין דיון לגבי שתי הלכות שונות או לאוקימתות שונות.