דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ברכות דף כז
עמוד א
רש"י ד"ה מתפלל של מנחה וכו' - רבנן לטעמייהו, דאמרי תפלת המוספים כל היום, כמו של מנחה, הלכך תדיר קודם, ורבי יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא, והויא לה מצוה עוברת, ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:
בתחילת דבריו רש"י נוקט בלשונו תפלת המוספים כל היום כמו של מנחה ולכאורה הלשון לא מדויק כל כך דהרי מנחה אין זמנה כל היום, והטעם של רבנן הוא מפני שמנחה תדיר כלפי מוסף , ותפילת מוסף אינה מצוה עוברת, אבל בטעם רב יהודה אינו מפני שחולק על העיקרון שתדיר קודם אלא שחייב להקדים את מוסף מפני שהיא מצוה עוברת.
רש"י ד"ה שממאנין את הקטנה - קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה, דמדאורייתא אין קדושיה כלום; שהרי קטנה אינה בת דעת, ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא לאב, שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כ"ב), ומיהו, רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון, כדי שישאוה ולא תצא לזנות, לפיכך, אם מיאנה לאחר זמן ואמרה אי אפשי בו - יוצאת ומותרת לכל אדם, ואינה צריכה הימנו גט, והעיד רבי יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו, כגון: שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות, אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן, ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום, ונמצאת זקוקה לו מן התורה, וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו, ואמר רבי אליעזר במסכת יבמות (דף ק"ט א): מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה, ותעקור קדושיה למפרע, ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה, דתנן: נושאין על האנוסה ועל המפותה (יבמות דף צ"ז א) - והעיד רבי יהודה בן בבא ביום שנשנית עדיות שהלכה כרבי אליעזר:
על פי עד אחד - שאמר לה: מת בעלך במדינת הים (יבמות דף קכ"ב א):
שנסקל תרנגול - שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף, וניקב את מוחו, וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם, דכתיב השור יסקל (שמות כ"א) וגמרינן בגזרה שוה שור שור משבת, לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (בבא קמא דף נ"ד ב):
ועל יין בן ארבעים יום - שיצא מכלל יין מגתו, ובא לכלל יין גמור וקרינן ביה נסך שכר (במדבר כ"ח):
בארבע שעות - ותו לא, אלמא כרבי יהודה סבירא ליה, וקאמר בארבע שעות; אלמא לרבי יהודה עד ועד בכלל:
הלכה כרבי יהודה - דמתניתין, דאין תמיד של שחר קרב לאחר ארבע שעות, והוא הדין לתפלה:
במשנה במסכת עדיות פרק פ"ו משנה א' ששם מובא חמש עדויות אלו בשם רב יהודה בן בבא (אחד מעשרה הרוגי מלכות) והלכה כמותן ונחשבת לבחירתא כמו שהגמרא מציינת בהמשך, באותו יום נאמרו עוד דברים המהוים יסודות וגם הסיפור שנכנסו בעלי תריסין לפני רבן גמליאל כשרב חוצפית המתורגמן (ג"כ מעשרה הרוגי מלכות) עומד לידו, ונסוב הדיון על תפילת ערבית, ומעניין לציין שרש"י כאן מביא הסבר ופירוט רב על ארבע מתוך חמשת העדויות שאינם רלוונטים לענינו, ולעומת זאת על העדות שענינה ראיה לזמן תפילת שחרית אינו מביא שום הסבר, ויתכן שבאי ההסבר טמון ההסבר כי הרי אין כאן ראיה אמיתית שאחרי ארבע שעות אי אפשר להקריב קרבן תמיד כי זה בבחינת לא ראינו שבדרך כלל - לא ראינו אינה ראיה, משא"כ ארבע העדויות הראשונות הם עדויות ממש, כמו כן בעדות זו שקרבן התמיד הוקרב בארבע שעות יש בעיה נוספת, כי הסיבה שהוקרב מאוחר היא מפני שזה היה בתקופת המצור על ירושלים והיו תלויים ברומאים ונעשה נס שמצאו בלשכת הטלאים שני כבשים מבוקרים ומיד הקריבו, וע"כ הראיה הייתה מהצורך בנס כי הלך לעבור ארבע שעות, במקום נוסף אנו מוצאים שאירע שהוקרב קרבן תמיד בארבע שעות, ברש"י על משלי פרק לא פסוק א' וז"ל כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאיתא בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה משא אשר יסרתו אמו משא של משל שיסרתו אמו, וא"כ זאת הייתה פעם נוספת שהוקרב קרבן התמיד באיחור שאת זה וודאי לא יכל להביא רב יהודה בן בבא כראיה להקרב באיחור, וגם רש"י נמנע מלהביא זאת כתוספת הסבר כי יש כאן קטגוריה על שלמה המלך ע"ה, ולמעשה שני המקומות יחד הם לא בהזדמנויות טובות שהיו לעם ישראל ושניהם מורים על האיחור הגדול ביותר להקרבת קרבן התמיד ובהקבלה אלינו תפילת שחרית, שמכאן שראוי להקדימה ביותר, וע"כ אנו צריכים להוסיף שהראיה היא לא העדות עצמה של רב יהודה בן בבא אלא העובדה שהוא כרך את זה עם ארבע עדויות נוספות העוסקים ברובדים שונים של הלכה בעניני אישות בביטול קידושין למפרע ובשחרור אשת איש והתרתה לנישואין = מקביל לגילוי עריות, ועניני נפשות סקילת תרנגול שהרג נפש = שפיכות דמים, ועניני ניסוך יין על גבי המזבח = ההיפך מעבודה זרה (וכמו שכתבנו בעבר שבהרבה דברים יש הקבלה לשלוש עבירות חמורות), והראיה היא מחייבת יותר שהיא טומנת בחוברה את הרעיון שרצוי להתפלל כמה שיותר מוקדם כמו בקרבן תמיד, ולכן הראיה באה בדרך הנסתר - כשתיקה שאומרת הכל.
עמוד ב
רש"י ד"ה בעלי תריסין - חכמים המנצחים זה את זה בהלכה:תריס הוא מגן המשמש לחייל במלחמה וחכמים המנצחים זה את זה בהלכה הרי הם כחיילים ההולכים עם תריס שמקיף את החייל מכל צדדיו (ע"פ משניות מסכת כלים פרק כ"ד), כך גם ההלכה מקיפה את היהודי מכל צדדיו.
רש"י ד"ה התורגמן - שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע לרבים את הדרשה מפי רבן גמליאל: עמוד – שתוק:
מאחר שרב חוצפית המתורגמן כבר עמד הרי שעמוד כאן פירושו לעצור ולשתוק.
