אם אמרה לי – לא צייתנא ליה
ברכות כד ע"ב
"אמר רב הונא אמר רבי יוחנן: היה מהלך במבואות המטונפות - מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע. אמר ליה רב חסדא: האלהים! אם אמרה לי רבי יוחנן בפומיה - לא צייתנא ליה.
איכא דאמרי, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: היה מהלך במבואות המטונפות - מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע. אמר ליה רב חסדא: האלהים! אם אמרה לי רבי יהושע בן לוי בפומיה - לא צייתנא ליה".
במה נחלקו שתי לישנות אלו?
אלא שאמרו במסכת חולין דף קכד ע"א:
אמר עולא אמר רבי יוחנן... אמר ליה רב נחמן לעולא: ... האלהים, אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה... כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי... א"ל: האלהים, אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה".
וכך אמרו להם 'איכא דאמרי' ל-'לישנא קמא': בעל השמועה הוא רבי יהושע בן לוי, אלא שנתחלף לכם לרבי יוחנן משום רבי יוחנן שבאותה שמועה הדומה שבחולין.
ענו להם 'לישנא קמא' ל-'איכא דאמרי': אדרבה, בעל השמועה הוא רבי יוחנן. ואתם אלו שנתחלף לכם יהושע ביהושע משום ההיא דחולין.
אמנם יש בכתבי היד ובהלכות גדולות נוסחות אחרות ובהן מבוארת יותר הסוגיה. ושם דברי רב הונא אינם בשם רבי יוחנן, לפי זה בודאי נקט רב חסדא מלשון רב נחמן דוקא. ועוד יש שם שגם בסוגייתנו גורסים להדיא יהושע בן נון.
