חשש הפחה בתפילין
ברכות כג ע"א
"איבעיא להו: מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים?...
אתו שיילוה לרבא, אמר להו: אסור, חיישינן שמא יפנה בהן; ואמרי לה: שמא יפיח בהן".
לפי גירסה זו מסקנת הגמרא ללישנא בתרא שגם בבית הכסא עראי אסור, כי קיים החשש שמא יפיח בהן. והמשתין אינו יכול להזהר מהפחה. וזהו שלא כשאלת הגמרא ששאלה רק על בית הכסא קבוע.
וכך הם דברי רש"י שהזכיר בכמה מקומות חשש הפחה.
אבל בכתבי היד (פירנצה, מינכן, פריס) חסרה הבבא האחרונה: "ואמרי לה: שמא יפיח בהן".
בדפוסי הרי"ף הנוסח כבדפוס הגמרא. אולם בהלכות קטנות לרי"ף הגירסה כבכה"י, וכך הגירסה ברא"ש גם בפסקים וגם בהלכות קטנות. וכך הגירסה בספר האשכול ובראבי"ה.
וכך כתב הראב"ד בהשגתו לרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד הלכה יח: "דבית הכסא עראי משתין בהן ותפילין בראשו", כלומר כשהם מכוסות. וכן הוא בתוספות כאן ד"ה חיישינן.
וכן פסקו השו"ע והרמ"א או"ח מג, א, והגר"א במעשה רב אות כד.
וכך הם דברי רב יהודאי גאון בתשובה (שערי תשובה סימן קנג, הובא בספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תרלד, ובשו"ת הרשב"א החדשות מכתב יד סימן ה), שהביא ראיה מכך שקטן היודע לשמור תפליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצוות, למרות שאינו יודע לשמור את עצמו מהפחה. וכתב שמה שאמרו שתפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, התם בשעת הסכנה ובשעת השמד, שגזרו ואמרו כל מי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור כאלישע שיעשה לו נס – יניח תפילין, ואם לאו אל יניח מפני הסכנה.
