נשים בברכת המזון כולה – דאורייתא או דרבנן?
ברכות כ ע"ב
"ובברכת המזון, פשיטא! - מהו דתימא: הואיל וכתיב (שמות טז) בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי - קמשמע לן. ...
אמר ליה רבינא לרבא: נשים בברכת המזון, דאורייתא או דרבנן? למאי נפקא מינה - לאפוקי רבים ידי חובתן".
הקשו הצל"ח ורבי עקיבא איגר, הכיצד מקשה הגמרא פשיטא שנשים חייבות בברכת המזון, ומתרצת רק בכך שהיינו עלולים לפרש את הפסוק באופן לא נכון. והלא החידוש רב, כי קיימת דעה באמוראים שיתכן שאכן נשים פטורות מברכת המזון מהתורה כי איש שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו, ונשים אינן חייבות בברית ותורה. ובודאי צריכה המשנה לשלול דעה שיש הסובר שהיא אמת, או לחילופין, לחדש שחכמים תיקנו ברכת המזון לנשים.
עוד קשה, שכתב ההגהות אשרי מסכת מגילה פרק א סימן ד:
"ונשים חייבות בברכת המזון מן התורה אבל אינן מוציאות את האנשים שאינן יכולין לומר ברית. מאור זרוע".
והקשה רבי עקיבא איגר שבסוגייתנו מבואר שאם חייבות מהתורה הן כן מוציאות ידי חובה, ורק אם חייבות מדרבנן אינן מוציאות. ותירץ:
"וי"ל דסבירא ליה דזהו ודאי דאין נשים חייבות בהזכרת ברית ותורה, אלא דהאיבעיא אם מכח זה פטורים מכל בהמ"ז או דמ"מ חייבות לברך מה"ת בלי הזכרת ברית. ומה שאמר נפקא מינה לאפוקי רבים יד"ח היינו דהרבים יאמרו ברית ותורה בעצמם ובשאר הבהמ"ז יהיו יוצאים בשמיעה מהנשים, ומ"ש בהג"א אבל אין מוציאות את האנשים היינו בהזכרת ברית".
לפירושו נשים אכן מוציאות את הרבים ידי חובתן, כדברי הגמרא. ומה שכתב הגהות אשרי שאינן מוציאות, כוונתו רק לברית ותורה, וכפי שביאר לבסוף: "שאינן יכולין לומר ברית".
אך קשה לבאר כך את דברי ההגהות אשרי, שהרי הוא ציטט את דברי הגמרא שאינן מוציאות את האנשים, וכיצד ניתן לומר שבמילים שציטט כוונתו להיפך מכוונת הגמרא באותן מילים. והיה לו לפרש דבריו: שאכן מוציאות את האנשים בעיקר ברכת המזון, אלא שהאנשים צריכים להשלים ולהזכיר ברית ותורה.
ועוד, שלדברי רבי עקיבא איגר ההגהות אשרי פירש את כוונתו שרק את ענין ברית אינן מוציאות ידי חובה בדבריו הקצרים שבסיפא: "שאינן יכולין לומר ברית". אך קשה שלפחות היה לו להזכיר גם תורה.
אבל את דברי ההגהות אשרי אפשר לבאר באופן אחר:
ציוותה תורה ואכלת ושבעת וברכת, והיא לא חילקה בין איש לאשה, לכן פשיטא שנשים חייבות מהתורה.
ועדין שאלה הגמרא: "נשים בברכת המזון, דאורייתא או דרבנן?", וביארה מיד את כוונת השאלה: "למאי נפקא מינה - לאפוקי רבים ידי חובתן", כלומר שכל השאלה היא רק לענין זה. וכוונת הגמרא: "נשים בברכת המזון כולה – דאורייתא או דרבנן?", כלומר: כל חלקי ברכת המזון שחייבים בהם האנשים מהתורה, האם גם הנשים חייבות בהם מהתורה, או שבחלקם נשים חייבות מדרבנן. כי אמנם בעיקר ברכת המזון שהיא ההודאה על המזון חייבות הנשים מהתורה כאנשים. אבל יתכן ויש עניינים בנוסח ברכת המזון כברית ותורה שהאנשים חייבים בהם מהתורה והנשים אינן אומרות אותם אלא מתקנת הנוסח שהוא מדרבנן, ולכן אין בכוחן להוציא את האנשים ידי חובה.
לאחר פטירתו של רבי עקיבא איגר נדפס ספר אור זרוע הארוך שהוא המקור הראשון לדברי ההגהות אשרי, ושם בחלק ב' הלכות מגילה סימן שסח מבוארים דבריו באריכות. בדבריו מבואר שהוא לא סבר כפירוש הגמרא דלעיל, וגם לא כדברי רבי עקיבא איגר. אלא סבר כדברי הרשב"א שעליהם אכן הקשה רבי עקיבא איגר.
עוד כתב האור זרוע שם: "וסובר רבינו שלמה (רש"י בערכין דף ג ע"א ד"ה מזמנות) דנשים בברכת המזון דאורייתא דאי דרבנן אפילו היו אומרות ברית לא היו מוציאין דלא אתי דרבנן ומפיק לדאורייתא". וקשה שכן לדברי התוספות דידן, שהוא בשיטת רש"י בערכין שם, בזה גופא תלוי הדבר, שאילו היו אומרות ברית היו מוציאות כי היו חייבות מהתורה, ועתה שאינן אומרות ברית חייבות רק מדרבנן.
