כוונה בקריאת שמע / הרב הלל בן שלמה

ברכות יג ע"ב 

בסוגייתנו מובאות ארבע דעות לגבי הצורך בכוונה בקריאת שמע לעיכובא:

1. עד "על לבבך" (רבי אליעזר; והתוספות יג,א ד"ה עד כותבים בדעתו עד "בכל מאודך").
2. כל הפרשה הראשונה (רבי עקיבא, ר' אחא בשם רבי יהודה, וכן הכרעת רבב"ח בשם רבי יוחנן). דעת רבי זוטרא יכולה להתפרש כאחת משתי האפשרויות הראשונות.
3. גם הפרשה השניה (רבי יאשיה).
4. פסוק ראשון בלבד (רבי מאיר, וכן הכרעת רבא; וכן היא דעת רבי, רב, והנהגתם של רב נחמן ורבה). התוספות כותבים (ד"ה אמר) כי הלכה כדעת רבא שהוא בתראה; וכן פוסקים הרמב"ם (קריאת שמע ב,א) והשו"ע (או"ח ס,ה).

רב נחמן ורבה היו מבקשים שיצערו אותם בשביל הפסוק הראשון. נראה, כי הם היו ישנים עד סמוך לזמן של הנץ החמה, ואז הם היו מתעוררים ואומרים את הפסוק בו יוצאים ידי חובה, בשביל לקרוא את שמע כותיקין (ולא מסתבר לומר שהיו ישנים עד לשעה מאוחרת שבני המלכים כבר קמים קודם לכן, והם היו מסתפקים בלהתעורר לאמירת פסוק אחד וממשיכים לישון); וכן היה נוהג רבי, אשר היה דורש לתלמידיו קודם לכן, ובהגיע הזמן היה מניח ידיו על עיניו.

בהמשך הפרק (טז,א) מובאת חלוקה של רבא בין פרק ראשון בו צריך לכוון לפרק ראשון בו אין צריך לכוון; ודברים אלו נראים כסותרים לדבריו שלו עצמו, שרק בפסוק הראשון צריך לכוון. התוספות שם (ד"ה הא) כותבים, כי הלשון פרק אינו בדווקא, אלא המדובר בפסוק הראשון. אבל רש"י שם (ד"ה פרק) מפרש שהכוונה לפרשה הראשונה. ייתכן לומר בדעת רש"י, שלכתחילה אין לעשות דבר המבטל את הכוונה בכל הפרשה הראשונה, ועל כן אין לעסוק במלאכה בשעת הקריאה – ובזה ההלכה היא כרבי עקיבא וכהכרעת רבי יוחנן. דעתו של רבי מאיר, אינה עומדת בסתירה לדעות הראשונות, והדבר מוסכם שבדיעבד אם לא כוון בפסוק הראשון, לא יצא ידי חובה. וכך נראה מדברי הרא"ש שם, הכותב שהקריאה בפרק ראשון היא על מנת דלא לשוייה עראי; וכן נראה מהמאירי, המבאר שאע"פ שלצאת ידי חובה די בפסוק הראשון, עליו להיבטל ממלאכתו בכל הפרשייה הראשונה.
 

מעביר ידיו על פניו

לכאורה, העברת ידיו על פניו של רבי היתה נעשית, על מנת לשמור על כוונתו בשעת קריאת שמע, וכן מבאר הרא"ש, וכן הוא בשו"ע (או"ח סא,ה). אולם במסורת הש"ס מביא פירוש בשם הערוך, שרבי היה מסביב את עיניו (על מנת להמליך את ה' בכל הרוחות), והיה בכך גנאי שעיניו ייראו כן, ועל כן היה מכסם. באור זרוע (חלק א סימן לה) כתב בשם רבינו חננאל, שרבי היה מעביר ידיו על פניו כדי לרוחצם במים.