דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף יז

עמוד א

רש"י ד"ה בקרן אורה – בזוית אורה:
אולי כוונת רש"י לתורה הנקראת אורה, ומונחת בקרן = זוית, וע"ז אנו מבקשים להיות מחוברים במקום התורה, ולא ח"ו בקרו חשיכה בהולכים בחושך =עוברי עבירה.

רש"י ד"ה מרק – כלה והתם:
כלה פירושו מחק, והתם פירושו השלם, והענין שגם כהחטא נמחק עדיין נשאר רושם, וע"כ אנו מבקשים שישלים אותנו לגמרי.רש"י ד"ה סרכיה נקט - אין לטעות מכאן עד אמת ויציב ואינו צריך לחזור אלא לאמת, שהפרשה שגורה בפיו:

רש"י ד"ה ובלבד שיכוין לבו לשמים - ואצל קרבנות הוא, במנחות בסופה:
אולי רומז כאן רש"י ע"י נתינת מיקום בסוף מסכת מנחות וגם כתב בלשון "אצל" קרבנות ולא כתב בקרבנות, ובזה ירמוז למאמר נוסף באותו דף שבסוף המסכת, אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה חטאת ואשם, וזה ישלים את הדימיון בין לימוד לקרבנות.

רש"י ד"ה העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא – פירוש שאינו לומד כדי לקיים אלא לקנטר, דבפרק מקום שנהגו (דף נ', ב') אמרינן רבא רמי, כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל השמים, כאן - בעוסק שלא לשמה כו', והתם איירי במקיים כדי שיכבדוהו, וכן משמע בירושלמי דפירקין:
רש"י מוכיח שה"לא לשמה" אין הכוונה סתם לא לשם לימוד תורה, כי הרי אף שלומד לשם כבוד הרי שמקבל שכר, וע"כ מוכרח שהלומד שלא לשמה שנוח לו שלא נברא הוא אחד שלומד לשם קנטור והתנגחות עם לומדי תורה ומראה שלמד ג"כ.

רש"י ד"ה גדולה הבטחה - שהרי קראן שאננות ובוטחות:
אולי הכוונה כמו שרש"י מסביר על פסוק זה בנביא ישעיה כתרגומו, נשים שאננות = מדינות שלוות, ובנות בוטחות = ערים בטוחות ומכאן ששאנן נאמר על גדול יותר "מדינה" ובטחות זה "עיר" קטן יותר, או שהכוונה שזה לשון כפולה שנאמרה על נשים ובנות.

רש"י ד"ה ונטרן לגברייהו - ממתינות לבעליהן, ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:
צ"ל מדוע רש"י נקט ב"עיר אחרת", ואולי כשלומד תורה באותה עיר לא צריך ליטול רשות מאשתו כי חוזר כל יום ויכול לקיים מצוותיו וחובותיו כלפי אשתו משא"כ בעיר אחרת.

רש"י ד"ה מפטרי רבנן - זה מזה, שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו:
צ"ל מדוע היו צריכים רשות מהחבר לחזור לבית ומדוע כאן רש"י כתב "לביתו ולארצו" יכל לומר "ולעירו" או להסתפק במילה אחת לביתו.

רש"י ד"ה עולמך תראה בחייך - כל צרכיך תמצא. פיך ידבר חכמות - בלשון ברכה היו אומרים:
רש"י מוסיף על הגמרא ב"לשון ברכה" כי הלשון "עולמך תראה בחייך" זה עצמו ברכה, אבל הלשון "פיך ידבר חכמות" יכול להישמע גם כהוראה שתדבר חכמות וע"כ מוסיף רש"י שאמרו זאת בלשון ברכה כגון שהיו מוסיפים – שתזכה שפיך ידבר חכמות). 
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה גובאי - שם אומה היא בבבל, ובמסכת קדושין (פ"ד דף ע', ב') אמרינן שהיו מן הנתינים:
רש"י מביא זאת לתוספת הסבר שהם הם הנתינים הגבעונים שהתגיירו למראית העין, וע"כ אבירות הלב שאף אחד מהם לא התגייר אח"כ באמת (אפילו שטעמו מטוב ה').

רש"י ד"ה שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא - שהיו נאספים שם ישראל באדר לשמוע בהלכות הפסח מדרש דרב אשי, ובאלול לשמוע הלכות החג:
לכאורה היה צ"ל באדר לשמוע הלכות הפסח ובאלול לשמוע הלכות החג (ב)מדרש דרב אשי, כי רב אשי אמר זאת על בית מדרשו, ולא מובן מדוע רש"י כתב זאת בין אדר ופסח לאלו וחג הסוכות, ואולי לכך כיוון רעק"א בגיליון שמביא רש"י במס' ברכות דף ל' ע"ב שבשבתא דרגלא זה פסח עצרת וסוכות (שלושה פעמים), וזה היה בישיבתו של מרימר ומר זוטרא, אבל בישיבתו של רב אשי זה היה רק פעמיים בשנה וע"כ רשי כתב זאת "מדרש דרב אשי" מיד לאחר חג הפסח במקום שהיה צריך להבין מדוע לא חג השבועות, וזה מפני שלא היו נוהגים זאת במדרשו של רב אשי.

הדרן עלך פרק היה קורא – וממאי דסליקא לן – מטרדת החתן – ההולך לבית המשתה
וטוב ללכת לבית האבל – ואתינן להלכות טרדת האבל – בפרק מי שמתו.
(וסדר זה נראה שסבר רש"י כמו שכתב בד"ה מי שמתו ולא כמו שתוס' בד"ה מי שמתו כותב שרש"י גורס פרק זה לאחר פרק תפילת השחר)

רש"י ד"ה ואלו ואלו פטורין מן התפלה - דלאו דאורייתא היא, ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות, ולי נראה שאין זה לשון פטור:
מעניין שרש"י כאן מציין את סיבת הפטור מהתפילה, כי היא לא דאורייתא ואילו לגבי נשים שחייבות בתפילה אפי שהזמן גרמא ואפי שזה מדרבנן כיוון שתפילה זה רחמי ואולי לכך רמז רש"י שהסיבה לחייב כן בתפילה כי היא מדרבנן מפני שזה רחמים וכיוון שעסוקין בקבורת המת בוודאי נותנים אל ליבן לבקש רחמים על עצמם.