תפילתו של רבא
ברכות יז ע"א
"רבא בתר צלותיה אמר הכי:
אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי,
עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי,
הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה".
ההגיון שבדברי התפילה צריך ביאור,
מדוע אם עד שלא נוצרתי איני כדאי, ופירש רש"י: לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר, מדוע פועל יוצא מכך: ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי, ופירש רש"י: מה חשיבותי, הרי אני כאילו לא נוצרתי. וכי לא יתכן שעד שלא נוצר לא היה חשוב להיווצר, אבל לאחר שנוצר כבר יש לו חשיבות של יציר נברא בצלם אנוש, מה גם שחכם חשוב הוא!
וכן בהמשך הדברים: כיון שעפר אני כבר בחיי, הכיצד קל וחומר במיתתי, וכי יש עפר קל ועפר חמור וחשוב פחות?!
אלא שכוונת רבא לדברי המשנה מסכת אבות פרק ג משנה א:
עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה.
דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה,
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וכדי להפנים ולהשיב אל לבו את הדברים, נצרך רבא לסדר את הדברים בתפילה, כדברי הקדמת מעתיק ספר לקוטי תפילות לתלמידי רבי נחמן מברסלב.
וכך אמר רבא: כיון שעד שלא נוצרתי הייתי טפה סרוחה ואיני כדאי, עלי לזכור זאת גם עכשיו שנוצרתי, ולדעת שאין בי חשיבות עצמית כלל.
וכיון שבמיתתי אהיה עפר ממש, גם בחיי עלי לזכור שזו תכלית מציאותי, כי "כל העומד ליזרק כזרוק דמי".
ועוד אמר רבא,
כיון שעומד אני להיות עפר ואפר יאוש ושממה, אף בחיי כבר נחשב אני לכזה, כשיטתי שיאוש שלא מדעת הוי יאוש, במסכת בבא מציעא דף כא ע"ב.
קל וחומר במיתתי שאהיה עפר בפועל, שגם אביי בר פלוגתי מודה בזה.
