לא עשה ולא כלום
ברכות יא ע"א
"תני רב יחזקאל: עשה כדברי בית שמאי - עשה, כדברי בית הלל - עשה.
רב יוסף אמר: עשה כדברי בית שמאי - לא עשה ולא כלום,
דתנן: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית - בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית. מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, ולא אמרו לו כלום. אמרו להם: משם ראיה? אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג, לא קיימת מצות סוכה מימיך.
רב נחמן בר יצחק אמר: עשה כדברי בית שמאי - חייב מיתה,
דתנן אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל".
דיוקו של רב נחמן בר יצחק הוא מכך שלא אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך משום שסכנת בעצמך, אלא משום שעברת על דברי בית הלל. משמע שהפסול הוא בעצם השינוי מדברי בית הלל.
אך צריך ביאור מנין דייק רב יוסף את דבריו.
ופירש הרב שמעיה בתוספות, שכשם שלזקני בית שמאי לא קיים מצות סוכה למרות שמדובר רק בחשש, כך לבית הלל ההחמרה כבית שמאי פוסלת את קריאת השמע.
וקשה, הניחא בית שמאי שהעמידו דבריהם במקום מצוה, מחשש שמא ימשך אחר שולחנו ונמצא חוץ לסוכה. ועוד שרגילותם של בית שמאי להחמיר ולהקפיד כרבם. אלא מה עניינם לבית הלל הרגילין להקל, ועוד שאין שום חשש שבעטיו ראוי שיפסלו את הקריאה?
אלא ביארו הגר"א בשנות אליהו והנחלת דוד שפירוש 'לא עשה ולא כלום' – שאין בחומרה זו שום מעלה, אולם גם אין בה כדי לפסול. והראיה היא מרבי יוחנן בן החורנית שמן הסתם היה מדקדק במצות ולא חשש שאינו יוצא ידי חובתו לדברי בית שמאי. וכן יש ראיה מכך שלא אמרו לו זקני בית הלל דבר, גם לא שיהא זהיר שלא להמשך אחר שולחנו, או שטוב יעשה לכתחילה להכניס שולחנו.
וכבר קדם הסבר זה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן צט), וכך כתב:
"וזה מבואר נגלה: דרמי בר יחזקאל קִלֵּס דעת בית שמאי כי לא נופל הוא בתקון קריאת שמע מדעת בית הלל.
ורב נחמן בר יצחק גִּנָּהוּ.
ורב יוסף לא קלס ולא גנה, ולאפוקי מדתני רמי אמר: 'לא עשה', ולאפוקי מדרב נחמן בר יצחק אמר: 'ולא כלום' ".
