מקום בינה
ברכות י ע"א
"ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קג, ב) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו.
מאי כל גמוליו? אמר רבי אבהו: שעשה לה דדים במקום בינה".
'במקום בינה' פירושו – כנגד הלב, שהוא מקום הבינה. ככתוב (מלכים א' ג, יב) הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן. (משלי יד, לג) בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה. (משלי טו, יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת. ועוד.
וקשה, הרי ידוע שמקום הבינה הוא במוח, וכך משמע במסכתות יבמות דף ט ע"א; ומנחות דף פ ע"ב: "כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו".
אותה שאלה יכולה להישאל גם בלשון המקובלים: מהפסוק (איוב יט, כו) וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ, נלמד שאברי האדם מקבילים לאופני גילוי האלקות. הספירות כתר חכמה בינה הן כנגד הראש, חסד גבורה תפארת כנגד הַתּוֹךְ – אזור החזה, ונצח הוד יסוד מלכות כנגד הסוף – למטה מהטבור. מקום הבינה, איפוא, הוא בראש, וכיצד אמרו שהוא בחזה?
אלא ש'נתעלו חג"ת ונעשו חב"ד'. קיים מצב שמעלות החזה מתעלות לחשיבות הראש. תכלית הבינה והמחשבה שלא תישאר בראש בלבד, אלא שתרד ללב – לרגש ולהחלטות האדם, ותהא המשפיעה הבלעדית על מעשיו.
אמנם בתחום המחשבה האנליטית יש עדיפות לאיש על פני האשה. (קהלת ז, כח) אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי. דרשו חז"ל (ויקרא רבה פרשה ב, א; קהלת רבה פרשה ז' א, כח) שרק אדם אחד מאלף זוכה לסיים מקרא משנה ותלמוד, ויוצא להוראה. המשך הפסוק: וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. אפילו ברוריה שהיתה הקלה והמהירה בדעתה בלימודה ובזכרונה מכל החכמים (מסכת פסחים דף סב ע"ב) לא מצאנו שחידשה הלכות, אלא רק בלקחי מוסר, ובתבונה מעשית (תוספתא ב"מ א, ו; וב"ק ד, יז).
אולם בתחום הבינה החברתית האשה עדיפה. "האשה מַכֶּרֶת באורחין יותר מן האיש" (מסכת ברכות דף י ע"ב). נוסף על מהירות בשלותה, בבינה זו שהיא בינת הלב והתחושה מתקיימים דברי רב חסדא: "נתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (מסכת נדה דף מה ע"ב).
שלא כאיש שעיקר עיסוקו בְּהֵישֵׂגִיוּת,
מבינה האשה שמותר האדם: לתת ולהעניק, לאהוב ולהניק.
שֶׁעָשָׂה לָהּ דַּדִּים בִּמְקוֹם בִּינָה.
