סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ופליגא ד..."

ברכות ז ע"ב


אמר מר: צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע. איני? והא כתיב: +שמות ל"ד+ פקד עון אבות על בנים, וכתיב: +דברים כ"ד+ ובנים לא יומתו על אבות ורמינן קראי אהדדי ומשנינן: לא קשיא, הא - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא - כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם! אלא, הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור. ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: +שמות ל"ג+ וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, - ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון.
+שמות ל"ג+ ויאמר לא תוכל לראות את פני,
תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה.
ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשכר שלש זכה לשלש: בשכר +שמות ל"ד+ ויסתר משה פניו - זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא - זכה +שמות ג'+ לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט - זכה +במדבר י"ב+ לותמנת ה' יביט. 

הביטוי "ופליגא ד..." מופיע בסוגיה פעמיים:

לגבי המופע הראשון:
כתבים ב הרב קאפח, עמוד 558:

צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור. ופליגא דרבי מאיר דאר"מ שתים נתנו לו ואחת לא נתנו יו שנ' וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון. כלומר שתים נתנו לו האחת שתשרה שכינה על ישראל, והשניה שלא תשרה על אומות העולם. והאחת שלא ניתנה לו הודיעני נא את דרכיך, דלר' יוחנן בשם ר' יוסי גם זו ניתנה לו ע"ש.
ולפי הכלל הזה נדחו דברי ר' יוחנן בשם ר' יוסי ונשארו דברי ר"מ. אלא שהדברים הם באגדה, וכבר כלל לנו הרמב"ם שכל מחלוקת שאינה מביאה לידי תוצאה למעשה אלא בסברא בלבד אין לפסוק בה הלכה, ואין לומר בה הלכה כפלוני.
רא פיהמ"ש סוטה פ"ג מ"ג, סנהדרין פ"י מ"ג, שבועות פ"א מ"ד, ספר המצוות לאוין קלג. ואע"פ כן ראה מו"נ ח"ג פרקים טז יח.

הוא קובע שבדברי אגדה אין לפסוק הלכה, ולכן הלשון "ופליגא" לא מלמדת כמי הלכה, ואילו בדברי הלכה היא כן מורה שהלכה כאותו אמורא שמופיע אחרי הביטוי "ופליגא ד..." - כרבי מאיר בסוגייתנו. אולם לא ברור לי בדבריו האם הוא מתכוון שבאמת ה"הלכה" בסוגייתנו היא כרשב"י, או שמא כוונתו לומר, שאין כלל צורך להכריע.
[וראה על דברי רבי מאיר ורבי יוחנן בהרחבה בפרשני הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק א, הלכה י.]

לענ"ד הייתי אומר שבאמת הלכה כרשב"י, מכיון שהגמרא דנה יותר בדבריו ["שקיל וטרי אליביה"].

הוא מביא אסמכתא מהרמב"ם שאין לפסוק בדברי אגדה:

רמב"ם על משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה ג:

[ג] כבר הזכרנו לך כמה פעמים שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם. והזכיר את כל הענין הזה במסכתא זו לפי שכבר הזכיר מקודם מיתות בית דין ומחויבי כרת ומיתה, ולכן השמיעך שאם עבר האדם והומת באחת המיתות האלו אל תחשוב שאין לו חלק לעולם הבא אלא יש לו חלק לעולם הבא והוא אמרו שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. לפיכך הסמיך לענין זה ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. וחזר לענין המסכתא והוא העסק במי הם הנהרגין וכיצד נהרגין ואמר.

וקשה לי:
אם בדרך כלל הביטוי "ופליגא ד..." נקבע על ידי "עורך הגמרא" כדי להכריע את ההלכה כאותו חכם [בכל אופן זוהי שיטת הרמב"ם לפי הרב קאפח] מדוע "עורך הגמרא" השתמש בביטוי זה גם בדברי אגדה אם אין להכריע בה הלכה !!!

ואולי הכוונה היא שלפעמים כן מכריעים גם בדברי אגדה לפי הכלל של "ופליגא ד..." כמו במופע השני [בגמרא המצוטטת לעיל] של ביטוי זה בסוגייתנו:

ולפי הרב קאפח, שם, בעמוד 559:

תנא משמיה דריב"ק כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דר"ש בר נחמני אר"י דאמר בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט.
פשט דרש זה שרבי"ק דורש פעולת משה בויסתר... כי ירא מהביט אינה לשבחו, ורשב"נ [=רבי משעו בר נחמני] דורשה לשבחו.
ואע"פ שמדובר בהגדה שאיו לו בה הלכה וכדלעיל, הרי הרמב"ם סבור כרשב"נ שפעולת משה בויסתר חיובית וכמ"ש במו"נ ח"א פ"ה ואל ישלח [אדם] מחשבותיו בהתחלה וישליטם כלפי השגת הבורא, אלא יבוש ויעצר עד אשר יתקדם לאט לאט, ועל ענין זה נאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. נוסף למה שמורה עליו הפשט על יראתו מהביט אל האור הנגלה - לא שה' ישיגוהו העינים - יתעלה מכל מגרעת לעילא לעילא, ונשתבח עליו השלום בכך, והשפיע עליו יתעלה מנעמו וטובו מה שהביא לידי כך בו בסוף ותמונת ה' יביט, ואמרו חז"ל כי זה גמול על שהסתיר פניו בתחלה אל האלהים ע"כ
והן הן דברי רשב"נ ידחו דברי הנפלג שהוא ריב"ק.

הרב קאפח מסביר ששיטת הרמב"ם – שיש להכריע כחכם שמוזכר בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא" - מתאימה גם לדברי אגדה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר