שלשה דברי אגדה
נדה ע ע"ב
"שלשה דברי אגדה:
כתוב אחד אומר: (יחזקאל יח, לב) כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת,
וכתוב אחד אומר: (שמואל א' ב, כה) כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם.
כאן - בעושין תשובה, כאן - בשאין עושין תשובה.
כתוב אחד אומר: (דברים י, יז) כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד,
וכתוב אחד אומר: (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך.
כאן - קודם גזר דין, כאן - לאחר גזר דין.
כתוב אחד אומר: (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון,
וכתוב אחד אומר: (ירמיהו לב, לא) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה {לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי}.
כאן - קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן - לאחר שנשא שלמה את בת פרעה".
שלא כבכל שאר השאלות שבהם נאמר בפירוש: "אמר להם" – שרבי יהושע הוא שענם, בשלשת דברי האגדה נאמרה התשובה בסתמא. ואכן אמרו במסכת ראש השנה סוף דף יז ע"ב שרבי עקיבא הוא שלימד: "כאן - קודם גזר דין, כאן - לאחר גזר דין". וגם שאר דברי האגדה, ענינם עולה מתוך הפסוקים עצמם, כמבואר בהמשך.
הפסוק: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת מסתיים במילים: נְאֻם אֲדֹנָי ה', וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ. משמע במפורש שאם לא ישובו ימותו, ממש כדברי הפסוק הסותר לכאורה – כִּי חָפֵץ ה' לַהֲמִיתָם, שהרי בודאי לא ימותו אם אין ה' חפץ להמיתם.
וכן בפסוק: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן. בפסוק שלפני כן נאמר במפורש: אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ. הוי אומר שאם לא ישמרו את הברית לא תתקיים ההבטחה שבפסוק הבא: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
וחטאו של שלמה בנשיאת בת פרעה מפורש במסכת שבת דף נו ע"ב: "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו: כך עושין לעבודה זרה פלונית, וכך עושים לעבודה זרה פלונית, ולא מיחה בה". ומפורש יותר בויקרא רבה פרשת שמיני פרשה יב, ה: "שלש מאות מיני ריקודים ריקדה בת פרעה באותו הלילה. והיה שלמה ישן עד ארבע שעות ביום ומפתחות בית המקדש נתונין תחת ראשו". באותו הלילה כל כך טרוד היה שלמה בבת פרעה עד שנתבטלה עבודת התמיד. והיה זה תחילת הזילזול בעבודת המקדש שהלך והחמיר עד לחורבנו.
באותו לילה החל החורבן (מסכתות שבת דף נו ע"ב; וסנהדרין דף כא ע"ב) "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי". ואותה מלכות של רומי היא היא שהחריבה את המקדש.
גם יישוב הפסוקים אודות נשיאת הפנים מרומז במקרא עצמו, כדברי המהרש"א בחידושי אגדות מסכת ראש השנה דף יח ע"א:
"כאן קודם גזר דין כו'. גם להאי שנויא דרומיא דקראי י"ל שינוי הלשון דבקודם גזר דין דעדיין ליכא הסתרת פני השכינה כתיב ישא ה' פניו אבל לאחר גזר דין דכבר איכא הסתרת פני שכינה לא קאמר אלא דלא ישא פנים של אדם".
ביאור דבריו, משמעות המילים: "כי לא ישא פנים" – שלא ישא את פניו של אחד מהמתדיינים, כלשון הפסוק: (ויקרא יט, טו) "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל". ואילו הפסוק ישא ה' פניו עוסק בפניו של הקב"ה, כמו שהעיר התוספות. אלא שלשון נשיאת פנים בין כך ובין כך מורה על עוול. והזכרת גילוי פניו של הקב"ה מורה שמדובר בזמן המשפט עצמו – קודם גזר דין. שכן אמרו מסכת ברכות דף ו ע"א: "שלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם - שנאמר: (תהלים פ"ב) בקרב אלהים ישפוט". על אחת כמה וכמה בשעת הדין של מעלה.
שאל התוספות כיצד עולה יישוב הפסוקים שבגמרתנו עם הדברים במסכת ברכות דף כ ע"ב:
"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך (דברים י') אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל?! שכתבתי להם בתורה: (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה!".
וענה תוספות ששני החילוקים נכונים. וצריך ביאור למה לא די בחילוק אחד.
עוד כתב התוספות שבעובדי כוכבים אפילו קודם גזר דין אינו נושא פנים – שזהו קו המשפט. וצריך ביאור – הלא גם בישראל הפלייה אינה קו המשפט!
אלא ששני החילוקים אחד הם. כי פירוש דברי הגמרא הוא שכיון שמחמירין ישראל לפנים משורת הדין, קו המשפט ושורת הדין הוא שגם עמם ינהגו לפנים משורת הדין, מידה כנגד מידה! שיקול זה הוא רכיב בקביעת גזר הדין עצמו. לכן אחר גזר הדין – אחר שנתברר שלא היה הישראל זכאי לנשיאת פנים, קו המשפט שלא לישא פני איש.
