הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סבר לה כ... בחדא"

נידה ע ע"ב

והאיכא אשם! אמר שמואל: כשקרב אשמו. אמר רב ששת: גברא רבה כשמואל לימא כי האי מילתא. כמאן, אי כר' יהודה דאמר אשם קבעה - וכיון דקבעה לה אשם בעשירות - לא מצי מייתי חטאת בדלות, דתנן: מצורע שהביא קרבן עני והעשיר, או עשיר והעני - הכל הולך אחר חטאת, דברי ר' שמעון. ורבי יהודה אומר: הכל הולך אחר אשם. רבי אליעזר בן יעקב אומר: הכל הולך אחר צפורים. ואי כרבי שמעון דאמר חטאת קבעה - אע"ג דלא קרב אשם - ניתי אחר, דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר לייתי ולתני. דתניא, אמר ר"ש: למחרת מביא אשמו ולוגו עמו, ומעמידו בשער נקנור, ומתנה עליו ואומר אם מצורע הוא - הרי אשמו ולוגו עמו - ואם לאו, אשם זה - יהא שלמי נדבה. ואותו אשם טעון שחיטתו בצפון, וטעון מתנת בהונות, וסמיכה, ונסכים, ותנופה, וחזה ושוק, ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה. ולא הודו לו חכמים לר' שמעון, מפני שמביא קדשים לבית הפסול! שמואל סבר לה כרבי שמעון בחדא, ופליג עליה בחדא.
 
1.
הביטוי "סבר לה כ.. בחדא" מופיע בש"ס לפעמים גם ביחס לתנאים, כגון, מנחות דף עב עמוד א, שהגמרא מגיעה למסקנה שרבי מאיר סובר כשיטת רבי עקיבא [רבו] בדבר אחד – שקצירה לפני הבאת שליש לא נקראת קצירה אפילו אם קצר לצורך אדם. והוא חולק על רבי עקיבא בדבר אחר – שלפי רבי עקיבא אם קצר תבואה שלא התבשלה כל צרכה לא נקראת קצירה אפילו אם הביאה שליש.

2.
כאשר בש"ס מופיע ביטוי זה ביחס לאמורא שהוא סובר כתנא מסויים בדבר אחד ובדבר אחר הוא לא סובר כמותו [כבסוגייתנו], ניתן להסביר זאת כפסק הלכה. זאת אומרת, שאותו אמורא פסק כתנא מסויים בדבר אחד אבל בדבר אחר לא פסק כמותו. בסוגייתנו מדובר על שמואל שפסק בדבר אחד כרבי שמעון [שהחטאת קובעת חיובו כעשיר או כעני], ובדבר אחר לא פסק כרבי שמעון אלא כחכמים שאין מביא אשם אלא החייב בודאי.

3.
הליכות עולם שער שלישי פרק ב:

טז. מצינו משנה וברייתא דאתיא בחדא מילתא כחד תנא ובחדא מילתא כחד תנא ואומר כי האי גוונא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אי נמי האי תנא סבירא ליה כפלוני בחדא וכפלוני בחדא כלומר ולא פלוני שנאה ולא פלוני שנאה, בפרק קמא דשבועות מני מתניתין לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא אי ר' ישמעאל קשיא שבועות אי רבי עקיבא קשיא ידיעות וכו' ואסיק רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשבועות נסיב לה כר' עקיבא בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל, וכן בפרק אלו נערות אומר בכי האי גוונא האי תנא דברייתא סבירא ליה כרבי [מאיר] בחדא ופליג עליה בחדא, וכן בכל דוכתא:

בקטע הנ"ל מדבר ה"יד מלאכי" על מקרה ש"סתם משנה" סוברת בדבר אחד כתנא מסויים ובדבר אחר – כתנא אחר. והשאלה היא על רבי יהודה הנשיא, כיצד הוא פוסק,

3.1
והתשובה היא: "ונסיב לה אליבא דתנאי" – כנראה שכוונתו לומר, שרבי יהודה הנשיא כתב באותה משנה את שתי דעות התנאים. והוא מביא הסבר אחר, שתנא מסויים סובר בדבר אחד כתנא מסויים וכו'.

4.
מעניין, שבעלי הכללים לא דנים במשמעות המושג כשמדובר על אמורא - כבסוגייתנו.