דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף ב

עמוד א

רש"י ד"ה מאימתי קורין וכו' – והגיע עתם לאכול בתרומה:
ההדגשה ברש"י והגיע עיתם עיין בתוס' בעמוד ב' ד"ה משעה שהעני נכנס וכו' ששואל איך העני יכול להתחיל לאכול בסעודתו כשעדיין לא קרא את שמע והמהרש"א מסביר שמדוע תוס' לא שאל כבר במשנה לגבי כהנים איך יכולים לאכול בתרומה כשעדיין לא קראו את שמע ומסביר המהרש"א שלכן כתוב נכנסים לאכול ולא שאוכלים ממש אלא קודם קוראים ק"ש ואח"כ אוכלים בתרומה ואולי אפשר להסביר זאת במה שרש"י מדגיש כאן והגיע עיתם שרק הגיע הזמן לאכול, אמנם יש שסוברים שפירות תרומה זה אכילת ארעי ועוד שאכילת תרומה בזמנה הוי מצוה, וכן הרש"ש רוצה לתרץ קושית תוס' שיש לעני ב' אכילות אחד שהוא חוזר מעבודתו והוא רעב ועדיין לא הכינו סעודה כי חיכו שיביא כסף מעבדתו ובינתיים טועם מעט פת במלח וקורא את שמע ואח"כ אוכל סעודה שבינתיים קנו והכינו וזה גם מובן בסיום זמן קר"ש עד שעומד ליפטר מתוך סעודתו משמע מסעודה גדולה יותר ועיין עוד במה שכתבתי בע"ב ברש"י ד"ה משעני.

רש"י ד"ה היכא קאי. מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה: אקרא קאי. ושם למד חובת הקריאה: ואיבע''א. הא דתנא ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם:
שינויי הלשון ברש"י (שלא כתב בד"ה אקרא קאי -  ומינא יליף חובת הקריאה או בד"ה ואיבע"א - למד מברייתו של עולם) נראה שמתרץ כאן קושית המפרשים מדוע נצרכה הגמרא לתירוץ שני לאחר שהתירוץ הראשון מתרץ את שני קושיות הגמרא, א' מהיכא סליק דתנא ביה חובת הקריאה מדברי רש"י בד"ה היכא קאי והב' מדוע פתח בערבית ברישא, ובתירוץ ב' לכאורה מתורץ רק קושיה אחת מדוע פתח מבערב, וע"פ הדיוק ברש"י יובן דההסבר בקושית הגמרא הראשונה הוא מדוע פתח בכלל בדיני ק"ש - ובלשון שאילה, וכמו שכותב רש"י מהיכא סליק דתנא ביה (לשון נוספת שונה) והכוונה שהמקשן בגמרא חשב שהתנא למד בתורה, והגיע לקר"ש, ושאל - איך הגיע בדיוק לזה, והקושיה הב' מדוע כבר בשאילת המשנה "מאימת קורין את שמע בערבין?”השאילה נשאלת על הערב ולא בכללות מאימתי קורין את שמע? ולאחמ"כ יפרט בערבין = משעה וכו' ובשחרית משיכיר וכו', ובתירוץ הראשון בגמרא מתורץ שלמד בתורה חובת ק"ש וע"כ פתח בלשון שאילה ועדיין לא מתורץ למה למד דיני ק"ש ולמה פתח מחלק המצוה של הערב, וע"כ נצרך לתירוץ הב' דיליף מברייתו של עולם = מזה שהתורה פותחת בבריאת העולם וזה עיקרי האמונה והמצוה המעשית לקיום האמונה הוא ע"י ק"ש וסדר העולם הוא מהלילה וע"כ שואל מאימתי מתחיל קיום המצוה בערבין.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה משהעני – שאין לו נר להדליק בסעודתו:
עין במה שכתבתי ברש"י הראשון במסכת ונראה להוסיף ע"פ המהרש"א כאן שקושית תוס הייתה רק בגלל דברי רש"י אלו כי לכאורה הסיבה לאכילה מוקדמת של העני כי סעודתו כבר מוכנה פת במלח וכמו בערב שבת נכנסים לאכול מוקדם כי הסעודה כבר מוכנה, ועל כל פנים היה צריך להבין מה יש לעני למהר בשביל פת במלח? כי הרי בער"ש המאכלים מתקררים ולכן ממהרים , וע"כ מסביר רש"י כי אין לו נר וכמו שהגר"א מציין למסכת יומא בדף ע"ד ע"ב אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל, ואולי יש להוסיף שרש"י לא רצה לגמרי להשוות הזמנים בין עני לבנ"א בערבי שבתות כמו שדנים בהמשך בגמרא ולכן לא כתב בגלל שמזונו של העני מוכן ולכן מקדים לאכול כמו בע"ש שמקדימים לאכול בגלל שמוכן אלא שהעני ממהר יותר כדי שלא יחשיך עליו וישבע מהאוכל יותר טוב.