גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתכ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף נא ע"ב

בענין ברכת המצוות אחרי עשייתן

שנינו במשנה (נא ע"ב): "כל הטעון ברכה לאחריו - טעון ברכה לפניו, ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו", ואמרו בגמרא שהתנא בא לרבות - באמרו "ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו" - "לאתויי מצות" ["ציצית ולולב ושאר מצות, שמברכין עליהן עובר לעשייתן", ולא אחריהן. רש"י]. ועל כך הקשו: "ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו', לאתויי מאי", ותירצו: "לאתויי ריחני" ["מברכין עליהן 'בורא עצי בשמים' ואין טעון ברכה לאחריו, דהנאה מועטת היא". רש"י].

רבותינו הראשונים דנו בדעתם של בני מערבא בדין ברכת המצוות לאחריהן, האם נהגו לברך רק אחרי חליצת התפילין או גם אחר שקיימו שאר כל מצוות שבתורה. ולדעת רוב הראשונים בחידושיהם כאן (הרמב"ן, הרשב"א בשם יש מפרשים, הר"ן, הריטב"א שם בשם הר"י. וכ"ה בראבי"ה ברכות סי' קכב וקנה וקסח; מרדכי ברכות פ"ו סי' קנד) היו מברכין גם בשאר המצוות לאחר שקיימו אותן: "אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור מצוה פלונית", אלא שבתפילין מפני הכתוב (שמות יג, י) "ושמרת את החוקה הזאת למועדה" היו מברכים "לשמור חוקיו", משא"כ בשאר המצוות לא שייך לשון 'חוקה', אלא לשמור מצות ציצית או שופר וכיוצא. (ועי' ברוקח סי' שסו - שגם בשאר המצוות בירכו "לשמור חוקיו").

אמנם תנאי הציבו בדבר, שאינו אלא במצוה שיש גמר לחיובה ועובר זמנה, כגון שמסלק את הטלית בלילה, דלילה לאו זמן ציצית, וכן שופר לאחר שתקע - שנגמר חיובה, וכן לולב לאחר נטילתה - שאז נגמר חיובה, וכן כל כיוצא בהנה, אולם כשמסלקים את המצוה קודם שנגמר חיובה, כגון שפושט טליתו באמצע היום, וכן היוצא מן הסוכה באמצע ימי חג הסוכות - שביציאה זו לא נגמר חיוב המצוה, ודאי שאין מברכים ברכת המצות לאחריה, כי "כיצד יברך בסילוקן והוא מצווה עדיין על עשייתן" (לשון הרשב"א).

יסוד זה מצינו בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' תקמ) לגבי ברכת התורה, וז"ל: "עוד שאלת כשאנו מברכין בכל בוקר ובוקר על התורה, למה אין אנו מברכין לאחריה. תשובה, קריאת התורה מצוה היא, ואין מברכין על המצות לאחריהם, וכמו ששנינו בפרק בא סימן 'כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו', 'לאיתוי מאי, לאיתוי מצות', ואפילו לבני מערבא 'דמברכי לבתר דמסלקי תפליהו' וכו', היינו תפילין וכל הדומה להם, שיש להן גמר לעשייתן, כגון תפילין שאין מצותן בלילה, ועליהם כתיב 'ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה', ימים ולא לילות... אבל קריאת התורה שאין גמר למצותה, לכו"ע אין מברכין לאחריה". והדברים מובאים בבית יוסף (או"ח סי' מז) אחרי הביאו חלקה הראשון של התשובה, שמה שאין מברכים ברכת התורה לאחריה הוא משום שלא נתקנה ברכת המצוות אחרי קיומן, הוסיף עוד (וכנראה לא היתה לו להב"י התשובה במילואה): "ולי נראה, דאפילו אם היו מברכים לאחר המצות לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה, ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה".

ולעומתם, דעת רבינו תם היא (ספר הישר סי' שמו), שגם בני מערבא לא ברכו כי אם בחליצת תפילין, וכפי שהובאו דבריו בתוס' בסוגייתנו (ד"ה ולבני. וכן בשאר ראשונים הנ"ל), וגם בחליצת תפילין לא ברכו כי אם כשחלצו את התפילין בשעת שקיעת החמה. וטעם הדבר, כי בתפילין יש מצוה בסילוקם בשעת שקיעת החמה, כי בני מערבא סברי כרבי יוסי הגלילי דלילה לאו זמן תפילין מן התורה, שדרש (מנחות לו:): "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" - ימים ולא לילות" וכו', ואליבא דידיה איתא שם (שם): "אמר ר' אלעזר, כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה, ורבי יוחנן אמר עובר בלאו", ומאחר שמצוה וחובה היא לחלוץ התפילין בשעת שקיעת החמה, על כן נתקן לברך עליה, ומשא"כ בשאר מצוות, אף שנגמר זמנן, כגון ציצית בלילה, אך אין חובה להסיר הציצית בלילה, וכמו בחולץ תפילין באמצע היום, שאין בכך מצוה, ולכן לא נתקן לברך עליה.

ומה שבשאר מקומות - חוץ מבני מערבא - לא נהגו לברך בחליצת תפילין, כי קיי"ל כרבי עקיבא (שם) שדרש: "ושמרת את החוקה הזאת וכו' - לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד", ובכן לא נתמעט לילה ממצות תפילין, ואין חובה להסירם בלילה כי אם מדרבנן שמא יישן בהן, ולכן אין לברך בחליצתם.

אמנם, מה שיש לדון בזה, הלא בשבתות וימים טובים דלכו"ע לאו זמן תפילין הוא, כדאיתא בגמ' (שם): "ר' עקיבא אומר, יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים, ת"ל 'והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך', מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות", וא"כ בסילוק וחליצת תפילין בערב שבת ויו"ט היה ראוי לברך. ובביאור הענין כתבו הראשונים (תוס' ותוס' הרא"ש שם), שלדברי רבי עקיבא נלמד רק שאין חובה בהנחת תפילין בשבת ויו"ט, ולא נלמד מכך חובת חליצתם בהגיע השבת, ולכן אין מברכים בהסרתם.

והב"י האריך בענין זה (או"ח סי' כט ס"א וראה גם ב"ח שם), וכתב: "דלא שייך לתקן ברכה אלא למאן דסבר ד'ושמרת את החוקה' - במצות תפילין מיירי, משום דכיון דכתיב בהו לשון שמירה, משמע דהכי קאמר: השמר לך פן תניחם אלא בימים דוקא ולא בלילות, וא"כ מחוייב הוא לסלקן בלילה, והלכך שייך שפיר לברך עלייהו, אבל ב'והיה לך לאות', כיון דלא נאמר בו לשון שמירה, משמע דהכי קאמר קרא: בימים שאינם אות אתה חייב להניח, ולא בימים שהן גופן אות, ואין במשמע זה איסור להניחם בימים שהם גופן אות, ואם כן לא שייך לברך".