הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הלכה כרבי יוסי"

נידה נט ע"ב

/מתני'/. האשה שהיא עושה צרכיה, וראתה דם. רבי מאיר אומר: אם עומדת - טמאה, ואם יושבת - טהורה. ר' יוסי אומר: בין כך ובין כך - טהורה. איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא דם על המים, רבי יוסי - מטהר, ורבי שמעון - מטמא, שאין דרך האיש להוציא דם, אלא שחזקת דמים מן האשה.
גמ'. מאי שנא עומדת - דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם, יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם! אמר שמואל: במזנקת, מזנקת נמי, דלמא בתר דתמו מיא אתא דם? אמר ר' אבא: ביושבת על שפת הספל, ומזנקת בתוך הספל, ונמצא דם בתוך הספל. דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא - על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי.
אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי.
וכן אורי ליה רבי אבא לקלא: הלכה כרבי יוסי. 

1.
הגמרא פוסקת במפורש כרבי יוסי נגד רבי מאיר [המחלוקת הראשונה במשנתנו].

2.
שאלות על סוגייתנו – מבחינת המבנה:

2.1
מדוע ברישא של המשנה נאמר "רבי מאיר אומר", הרי גם אם כל הדעה הראשונה במשנה היתה כתובה ב"סתם" היינו יודעים שאלו דברי רבי מאיר.

2.2
מדוע יש לפסוק במפורש כרבי יוסי הרי כלל בידינו שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.

2.3
מדוע כשהגמרא מביאה את דברי שמואל היא מוסיפה ואומרת שאולי ["ואמרי לה"] רב יהודה אמר זאת בשם שמואל. למה זה חשוב.
2.4
הגמרא אומרת שגם רבי אבא פסק כרבי יוסי. מה הוא בא להוסיף על פסק דינו של שמואל.

3.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יז:

האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגלים, בין שהשתינה והיא ב עומדת בין שהשתינה והיא יושבת הרי זו טהורה, ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מי רגלים היא זו שאין מי רגלים מן החדר ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא.

4.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יז:

[יז] האשה שהשתינה מים וכו'. (דף נ"ט:) תחלת פרק האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי וכן אורי ליה רבי אבא לקלא הלכה כר"י ע"כ. ומ"ש רבינו ואפילו הרגיש גופה. מבואר בפרק הרואה כתם (דף נ"ז):

כלומר, הוא מסביר שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרבי יוסי בגלל שכך פסקה הגמרא. אין בדבריו מענה לשאלותינו לעיל.

5.
ערוך לנר מסכת נדה דף נט עמוד ב:

בגמרא הלכה כר' יוסי. ק"ק ל"ל פסק זה הרי כללא כייל בעירובין דף מו ב) ר"מ ור"י הלכה כרבי יוסי
וא"ל דרק ר' יוחנן שם ס"ל כלל זה ולא שמואל דא"כ כי מסיק שם (עירובין מז ב) הני כללי לאו ד"ה ננהו דהא רב לית לי' הני כללא למה לא קאמר דגם שמואל לית לי' הני כללא.

וביותר קשה דהכא גם רבי אבא אמר הלכה כר"י וא"כ גם רב אבא לית לי' הני כללא דר' יוחנן ולפ"ז איך דייק שם דרבי יוסי ור"ש הלכה כרבי יוסי ממה דאמר רבי אבא אר"י רבי יהודה ור"ש הלכה כר"י
השתא במקום ר' יהודה ליתא במקום רבי יוסי מבעי' ע"ש ומה ראי' מרבי אבא הרי לית לי' הני כללא

ודלמא ס"ל דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יהודה וא"כ י"ל דגם רבי יוסי ור"ש הלכה כר"ש
אכן בזה י"ל דר' אבא לא הוצרך לפסוק הלכה אלא טהורות להשואל אבל קושיתנו הראשונה קשה למה לא אמר דגם שמואל לית לי' הני כללא

וי"ל דהא דהוצרך הכא לפסוק כרבי יוסי היינו דהוי סד"א דהלכה כר"מ משום דרבי ס"ל כוותי' כדאמרינן לעיל (הידה דף יד ב) שהרי מטעם זה רבינו משולם ז"ל פסק כר"מ כמש"כ הר"ן בשו"ת הנ"ל והר"ן השיג עליו שאין מה דהלכה כרבי מחבירו כדאי לדחות מה שפסק הכא בפי' כר' יוסי ע"ש וא"כ ע"כ הוצרך הכא לפסוק כר' יוסי:

הוא מוכיח שבסוגיה קודמת רבי יהודה הנשיא סובר כרבי מאיר במשנתנו, ולכן היה צריך לפסוק דווקא כרבי מאיר נגד רבי יוסי, ולכן שמואל נזקק לפרש במפורש שהוא פוסק כרבי יוסי [מנימוק ענייני שלו. ולא סותר לכלל הכללי שהלכה כרי יוסי נגד רבי מאיר].

5.1
ובתוך דבריו הוא מסביר את מיוחדותו של רבי אבא שגם פוסק כאן כרבי יוסי, מפני שייתכן שהוא לא סובר את הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.
[וראה עוד בהרחבה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים"].

6.
לפי דברי ה"ערוך לנר" יש תשובות לשאלות לעיל: 2.2+2.4

6.1
לגבי שאלה 2.1 לעיל אפשר אולי לומר כך: בהמשך המשנה יש מחלוקת בין רבי יוסי ורבי שמעון, והגמרא דנה מהי דעתו של רבי מאיר במחלוקת זו. אם לא היה כתוב שמו של רבי מאיר ברישא והיה נשאר כ"תנא קמא" כנראה היינו אומרים שהוא כלל לא שייך למחלוקת השניה ועל ידי כתיבת שמו במפורש ברישא כנראה שרבי יהודה הנשיא רומז שדעתו קשורה גם להמשך...

6.1.1
כמו כן אולי אפשר לומר באופן אחר: אם הרישא היתה "רק" דעתו של "תנא קמא" יתכן ששמואל לא היה פוסק כרבי יוסי כי אולי דעת "תנא קמא" חזקה יותר [מחלוקת בין בעלי הכללים], אבל מכיון ששמו של רבי מאיר כתוב ברישא [ולא "תנא קמא"] לכן נשאר הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.

6.2
ולגבי שאלה 2.3 מהי החשיבות לציין שאולי לא שמואל אמר את הפסק אלא אמר זאת תלמידו – רב יהודה – בשמו של שמואל ["אמר רב יהודה אמר רב" – ובאופן כללי בנוסח: "אמר רב... אמר רב..."] . בפשטות יש כאן רק דיוק היסטורי מי בדיוק אמר את הפסק. אבל נראה שיש כאן גם משהו עקרוני יותר: רב יהודה עצמו מסכים לפסק דינו של רבו – שמואל, וזה נותן יתר תוקף לפסק עצמו [ויש מבעלי הכללים שאומרים שמקרה כזה נחשב כאילו שני חכמים אומרים את ההלכה].
ויש לזה משמעות לעניין קביעת הלכה כרבים.

6.2.1
ולגבי סוגייתנו כנראה שזה מחזק את הדעה שאולי על פי כללי ההלכה הרגילים לא היינו פוסקים כרבי יוסי בגלל שדעת רבי יהודה היא כדעת רבי מאיר [כפי שהובא על ידי ה"ערוך לנר" – לעיל] לכן צריך פסק של כמה אמוראים כדי לשנות את הפסק, ולצורך זה מודגש שגם רב יהודה הסכים לדעת רבו, וגם רבי אבא – בנפרד - פסק כשמואל. ואולי בסך הכל יש כאן 3 אמוראים ["שמואל"; "רב יהודה"; רבי אבא"] + תנא [רבי יוסי] נגד 2 תנאים [רבי מאיר; רבי יהודה הנשיא].

6.2.2
ולפי השיטה הראשונה ש"רק" שמואל אמר את הפסק הרי שהיא סוברת שאמוראים רשאים להכריע במחלוקת תנאים בלי קשר למספר התנאים.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)